מאת עידן מאראש
בסוף השבוע האחרון התרגשתי לקרוא ביחד עם כל המדינה על הבחירה בעשהאל שבו להשיא משואה ביום העצמאות הקרוב. בהודעה לעיתונות נכתב ששבו, שאיבד את אימו ושלושה מאחיו בפיגוע באיתמר ב-2002, נפצע קשה ונותר נכה, “הוא סמל לניצחון הרוח”.
אני רוצה לספר לכם מי זה עשהאל שבו בשבילי.
אני מכיר אותו שנים רבות. התוודענו זה לזה במרכז הספורט לנכים “ספיבק” רמת גן. הייתה לי הזכות לנסוע איתו למסעות התרמה בארה”ב, ובמשך קרוב לחודש שאבתי ממנו השראה אדירה. שמעתי בכל פעם מחדש את נקודת המבט שלו על החיים, ולמדתי הרבה. פעמים רבות אני מסתכל על ארגז הכלים שלי עצמי, ואני יכול לומר שהרבה מהדברים שעשהאל אמר לי הופנמו אצלי ומלווים אותי עד היום.
בתקופה אחרת עשהאל היה מאמן השחייה שלי. לא אשכח איך בכל אימון הוא איתגר אותי, נתן לי משימות שהיו נראות לי בלתי אפשריות, אבל ידעתי תמיד שאם זה בא ממנו – אני אצליח בסוף. באחת מהתחרויות הוא ליווה אותי ועודד אותי לאורך כל המסלול. סיימתי את אותה תחרות באחד מהמקומות הראשונים והרגשתי גאווה עצומה.
עשהאל מעורר בי השראה ונותן לכל כך הרבה אנשים את הכוח והאמונה בעצמם ובחלומותיהם. כשאומרים “לתפארת מדינת ישראל”, מתכוונים בדיוק אליו.
הכותב, בן 20 מראשל”צ, הוא פעיל חברתי. נולד עם שיתוק מוחין ומתנייד על כיסא גלגלים
עוד בנושא:
