מאת אייל לוי
בחמישי האחרון התקיים אירוע שמהווה אבן דרך נוספת בתהליך הטעמת המודעות לספורט נכים בחברה הישראלית: באולמי ספיבק בר”ג נערך מקצה מיוחד בתחרות “הקלע של המדינה”, אשר כלל את שחקני נבחרת העתודה של ישראל בכדורסל כיסאות גלגלים, וגם את מדליק המשואה ביום העצמאות האחרון עשהאל שבו.
“הקלע של המדינה” היא תחרות קליעות מסורתית המתקיימת על ידי מינהלת הליגה בשיתוף מפעל הפיס. בתחרות משתתפים שלל קלעים צעירים ומוכשרים מרחבי הארץ, ואילו השנה נפל דבר – זאת הפעם הראשונה שנכלל בה גם מקצה עבור שחקני כדורסל כיסאות גלגלים – דבר שעשוי לקדם מאוד את ההכרה הציבורית בנושא הספורט המקצועני אצל אנשים עם מוגבלויות.
כדי לראות במה מדובר הגעתי אל מקצה המוקדמות, שם פגשתי כמה וכמה צעירים מוכשרים שמראים ששום דבר לא יכול לנצח נחישות, ושאפשר לעסוק בספורט כמקצוע גם אם יש לך מגבלה כזו או אחרת. מתוך כלל המשתתפים עלו לגמר (שייערך באחד ממשחקי פלייאוף ליגת העל בשבועות הקרובים) ארבעה – ראדי דגאמין, עמית ויגודה, ליאור יבניצקי ועשהאל שבו.
שבו: “אנחנו ספורטאים לכל דבר”
“קיום התחרות בפעם הראשונה עבור כדורסל כיסאות גלגלים זה דבר שמאוד משמח אותי”, אמר לאתר “שווים” עשהאל שבו (31), כדורסלן ותיק ומצליח בענף, “בעיקר מהצד של המדיה והתקשורת. עצם קיום האירוע מלמד על כניסת ענף כדורסל כיסאות הגלגלים לעניינים. אנשים מבינים שמדובר בספורטאים לכל דבר. אז נכון, יש לנו מגבלה, אבל מה שמגדיר אותנו הוא עצם היותנו כדורסלנים מקצועניים. חשיפה כזאת יכולה להביא לתחום עוד צעירים שיקבלו ביטחון, וזה דבר נפלא שיכול לקדם גם את הרמה בענף”.
כשנשאל על משמעות הספורט בתהליך השיקום שלו ושל חבריו, ענה שבו: “היום הספורט הוא הכל בשבילי. אמנם כבר ייצרתי לעצמי שגרת חיים, וגם יש לי ילד בן חודשיים, אבל בהתחלה זה היה שונה לגמרי. כשאתה מאבד משפחה (שבו איבד את אימו ושלושה מאחיו בפיגוע באיתמר ב-2022 ונפצע קשה בעצמו – א.ל.) הכל נראה שחור, אפל ודרמטי. המקום היחידי שעזר לי לעבד את האובדן זה הספורט. לספורט יש המון עוצמות, ואילו להתמודדות עם מגבלה פיזית יש המון משמעויות. לחבר’ה פה אין אפשרות להשתתף בפעילויות וחוגים שבני נוער בגילם משתתפים בהם. עצם המסגרת הזו מייצרת מעגל חברתי, קהילה לכל דבר ועניין, ואפילו עוזרת בתחומים אחרים בחיים, כמו זוגיות וחיי משפחה”.
על חוויית הדלקת המשואה הוא סיפר: “זה היה הכבוד הכי גדול עבורי בתור אזרח. החום והאהבה שקיבלתי מכלל הציבור נגעו לליבי מאוד. הכבוד לא ניתן לי בגלל הזוועות שעברתי, אלא בגלל ההמשכיות וניצחון הרוח. כבוד גדול בשבילי לייצג גם את נפגעי הטרור וגם את אחיי הנכים”.
ויגודה (19), שגם הוא עלה ממקצה המוקדמות, מחזיק ברזומה מרשים ביותר בכדורסל כיסאות גלגלים, כולל בחו”ל, וזאת למרות גילו הצעיר. בשנה שעברה זכה יחד עם אוניברסיטת טקסס שבארלינגטון שבה שיחק באליפות המכללות בארה”ב, והשנה הוא משחק בקבוצת האנובר הגרמנית, מהקבוצות המובילות באירופה. “האירוע הזה הוא דבר מקסים, מכיוון שכדורסל כיסאות הגלגלים לא מקבל מספיק יחסי ציבור בארץ”, הוא אומר. “במקומות שבהם שיחקתי, כמו ארצות הברית וגרמניה, כדורסל כיסאות גלגלים מוגדר כספורט לכל דבר ועניין, והספורטאים מקבלים חסויות ויחסי ציבור ברמה הכי גבוהה. מיזם כזה יכול להקפיץ את העניין בארץ. זה נפלא והלוואי שימשך שנים רבות”.
המאמן: “השיקום קודם לכל”
את חבורת הלוחמים הזאת מאמן ליאור דרור. בגיל 14 הוא נפצע בתאונת דרכים, שבעקבותיה נאלצו הרופאים לכרות את רגלו. “שיחקתי כדורסל גם לפני, אך עקב הפציעה לא הייתה לי ברירה אלא לעבור לתחום כדורסל כיסאות הגלגלים”, הוא מספר. “שיחקתי פה במועדון ספיבק ר”ג, ואפילו הגעתי לשחק בנבחרות השונות. אני חי את העולם הזה הרבה מאוד שנים, למרות שהיום אני כבר לא שחקן פעיל”.
דרור מציין כי קיימת מורכבות באימון של בני נוער המתמודדים עם קשיים פיזיים ונפשיים. “בהתחלה, כשהילדים מגיעים, אנחנו דואגים להם קודם כל לשיקום”, הוא מדגיש. “אתה לוקח ילד שעבר טראומה פיזית, כמו תאונת דרכים, מחלה או מקרה מצער אחר, והמטרה היא לשקם אותו דרך הספורט. לפי דעתי, אין דרך טובה יותר מספורט כדי לשקם אדם שעובר אירוע טראומתי, בטח אם זה בפן הפיזי. החבר’ה שפה הם כבר אחרי תהליך השיקום. הם מתאמנים כמו ספורטאים לכל דבר ועניין, וזה מעיד על ההצלחה האדירה שלנו”.
מפעל הפיס ביקש למסור כי “מזה 7 שנים מקיים הפיס בשיתוף מינהלת הליגה תחרות קליעות לבני נוער בשם ‘הקלע של המדינה’. השנה, לראשונה, מתקיים מקצה מיוחד בו משתתפים חברי נבחרת העתודה בכדורסל כיסאות גלגלים, ובנוסף משתתף גם מדליק המשואה עשהאל שבו. אנחנו רואים בפעולה הזו עוד צעד חשוב לקידום ספורט הנכים בישראל”.
