"אני רוצה לעזור לילדים אחרים כמוני", אומר לאתר "שווים" תמיר גבאי, בן 27, מגבעתיים, הבוגר הראשון בתואר ראשון בריפוי בעיסוק של הקריה האקדמית אונו, שהוא על הרצף האוטיסטי, .
גבאי נולד בשוהם, ואובחן בגיל 4 על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה. הוא החל את דרכו בגן רגיל, לאחר מכן למד בכיתת תקשורת בבית יסודי ומשם המשיך לחטיבת הביניים וסיים את התיכון עם תעודת בגרות מלאה.
לאחר התיכון, הוא עבד במפעל מוגן של עמותת שק"ל (שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלות) בעיר ילדותו בשוהם במסגרת שירות לאומי. בשנתו השנייה לשירות הוא התנדב בגן תקשורת של "עמותה לילדים בסיכון מרכז לטיפול וחקר באוטיזם" לגילאי 3-7, והיום הוא עובד בעמותה.
"גיליתי שאני טוב בעבודה עם אנשים מיוחדים. עבדתי בצמוד עם מרפאות בעיסוק, גיליתי את המקצוע והתאהבתי. כבר אז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים", הוא אומר.
השנה הראשונה הייתה קשה
כדי לממש את חלומו להיות מרפא בעיסוק, הוא נרשם ללימודים בקריה האקדמית אונו. השנה הראשונה של האקדמיה לא הייתה קלה עבורו והוא התקשה להסתגל. "היו איתי עוד סטודנטים עם מוגבלות, אבל אני הייתי היחיד עם אוטיזם בתחום. באונו הבינו אותי מההתחלה ועזרו לי בכל מה שהייתי צריך. צילומים, סיכומים ועוד. בשנה השנייה, הציעו לי גם להיכנס לתוכנית של 'להיות סטודנט' וזה היה כבר שינוי משמעותי יותר והקלה על חיי האקדמיים".
התוכנית פותחת את שערי האקדמיה בפני אנשים עם מוגבלות, תומכת ומלווה את הסטודנט משלב החלום, דרך בחירת המסלול ובמהלך הלימודים באקדמיה. היא מאפשרת לחוות קורסים אקדמיים ובהתאם לרצון וליכולת להתקדם לעבר תואר אקדמי. הסטודנטים בתוכנית מקבלים מעטפת מקצועית של הנגשה, התאמות ליווי ותמיכה.
ארבעה מוסדות להשכלה גבוהה בישראל מציעים את התוכנית, שפותחה בשותפות עם "ישראל מעבר למגבלות" הג'וינט, קרן רודמן, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הבריאות וביטוח לאומי.
להסתכל קדימה
"שמחתי שיהיה מי שיסייע לי להתמודד עם הקשיים התקשורתיים, הרגשתי יותר בנוח", אומר תמיר, "הייתי בליווי החל מהשנה השנייה, קיבלתי שיעורי עזר וליווי אישי אחרי חוויות כואבות בלימודים, למשל כשנכשלתי בעבודה גדולה. הייתה לי סטודנטית שעזרה לי להתמודד. ישבה איתי שעות רבות ואמרה לי להסתכל קדימה ובאור חיובי, ובסוף סיימתי את התואר".
אורית קסל, מרפאה בעיסוק בהכשרתה, ומנהלת תוכניות "להיות סטודנט", "כפיר" ו"גוונים" בקריה האקדמית אונו, מוסיפה "ההישגים הם של הסטודנטים עצמם אבל גם לא פחות משמעותית, של הסטודנטים שלומדים איתם, של החונכים, של המרצים ושל הסגל המנהלי. עבדנו וכיוונו לשינוי עמדות ותפיסה מוקדמת על איך אדם עם אוטיזם יכול להיות מטפל, ותמיר הוא ההוכחה לכך. הוא מרפא בעיסוק עם שלל תכונות ואיכויות, ועל כן יש מקום למגוון איכויות של מטפלים".
"ריפוי בעיסוק עושים בשביל הנשמה"
באתר "שווים" דיווחנו חדשות לבקרים על המחסור הגדול שיש במקצועות הפרא-רפואיים. לפני שלושה חודשים פורסם דו"ח של הוצאות השכר בשירות המדינה לשנת 2020-2021, שהראה את הפערים הגדולים הקיימים בין השכר להשקעה הרבה של המטפלים הפרא-רפואיים. המטפלים מרוויחים בחודש, בסך הכל כ-6,000 שקלים בחודש, לעומת נהג שר, למשל, שמרוויח בממוצע 16,000 שקלים.
"המון מטפלים מרוויחים היום בקושי שכר מינימום, וקשה מאוד להתקיים ככה. מרגישים את המצוקה בשטח", מסכים גבאי, "זה כואב לראות את הצוותים שנותנים את הנשמה שלהם והזמן שלהם עבור האחר. הם מתאמצים מאוד, בגלל המחסור בכוח האדם והחיפוש המתמיד הלא נגמר הזה למצוא עוד מטפלים. האנשים שנמצאים היום במקצוע הריפוי בעיסוק יודעים שאין בזה כסף, הם עושים את זה בשביל הנשמה, ועצוב מאוד שזה המצב כיום".
רוצה להמשיך ללמוד
"יש לי נטייה טבעית ליצור קשר עם הילדים, וזה מה שחשוב במקצוע הזה", אומר גבאי, "אבל זה שאני על הרצף – אני לא רואה בזה יתרון, כי לטעמי זה קצת מקטין את העובדות האחרות. אני מתמודד עם קשיים דומים לכולם ביצירת הקשר הראשוני, אבל ברגע שזה עובד, הכול הולך יותר חלק".
גבאי החל ללמוד לקראת מבחן הרישוי של משרד החינוך, והוא רוצה בעתיד להמשיך וללמוד. "עדיין לא החלטתי מה אני אלמד, אני לוקח את הזמן. אני אלמד קורסים משיקים בתחום ולהתמחות עוד יותר כמטפל בריפוי בעיסוק להגדיל את ארגז הכלים שלי. התואר הזה הוא ההתחלה ויש עוד הרבה דברים ללמוד בדרך ויש לי עוד המון מה ללמוד ולהתקדם. תנו את הצ'אנס תמיד להעסיק אנשים עם מוגבלות. בסוף, זה ישתלם וישפיע על כולם".
