עידן לוי (16.5) מרמת גן זכה בשבוע שעבר במדליית זהב, באליפות העולם בקראטה לאנשים עם צרכים מיוחדים. התחרות התקיימה בעיר סקסארד (Szekszárd) בהונגריה, על ידי ארגון I-karate Global. הארגון מנגיש את אמנות הלחימה לילדים ומבוגרים עם מגבלות פיזיות ומנטליות.
לצידו של לוי, שמוגדר על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, השתתפו מתחרים ממדינות רבות ובהן הונגריה, בלגיה, צרפת, ליטא, סלובקיה, סלובניה, רומניה ואוקראינה. נציגים ממרוקו והודו היו אמורים להגיע אף הם, אבל ביטלו בגלל שחלקם חלו בקורונה.
לוי, הישראלי היחיד שהשתתף בתחרות, זכה במקצה קאטה – סדרת תנועות קבועה מראש, המדמה מצב של קרב מדומה מול יריב. בקראטה יש יותר מ-30 קאטות בדרגות קושי שונות. השיפוט נמדד לפי קריטריונים שונים כמו טכניקה, סגנון, עוצמה, דיוק ועוד.
התאמן מגיל 10
לוי מתאמן בבית הספר לקארטה JKS ברמת גן. יוסי שפירא, מאמנו האישי של לוי, מספר כי פגש אותו לפני כשש שנים, כשהתנדב בכיתות של חינוך מיוחד בבית הספר היסודי ניצנים ברמת גן.
שפירא פתח לנער את הדלת לעולם הקראטה ולאחר התחלה מהוססת, לוי הביע רצון להמשיך ללמוד ולהתמיד באמנות הלחימה. בהמשך, שפירא הכניס אותו לאימונים בדוג’ו (מועדון קראטה) של סנסיי רן חן בקבוצת הילדים הכללית.
שפירא מספר שבתקופת הסגרים הוא ולוי המשיכו להתאמן בגינה ובחניה הצמודה לביתו של הנער. שפירא מאמן את לוי בהתנדבות מלאה, במסגרת מפעלי בית עמנואל של עיריית רמת גן.
לא מפסיקה לשלוח את סרטון הזכייה
הוריו של הנער, אורית וארז, מספרים על הרגע שנוגע להם על הזכייה. “זה היה מרגש מאוד, בכלל לא ציפינו שזה מה שיקרה. עידן לא תיפקד אחרי זה מרוב התרגשות”, אומרת אימו, “מאז הזכייה אני לא מפסיקה לשלוח את סרטון הזכייה לכולם, כולל לראש העיר. כולם מתרגשים יחד איתו”.
איך התחושות אחרי התחרות?
“קודם כל לראות את עידן מאושר, זה מבחינתי הדבר הכי חשוב. הוא מתרגל המון. נורא חשוב לו להגיע להישגים”, מספרת האם, “יש לו מטרה עכשיו לנסוע להרבה תחרויות פיזיות בעולם ולייצג את ישראל. זה מקסים לראות אותו עם שאיפות”.
“אני רוצה שוב להודות ליוסי שהאמין בו מההתחלה ולקח אותו תחת חסותו. בכל פעם שאני רואה מה שעידן עושה, זה מרגש אותי”, היא מוסיפה”, זה מאוד לא פשוט לילד כמוהו לעשות את הביצוע ברמה שמבקשים ממנו. האימונים דורשים הרבה משמעת והתמדה שלא פשוטה גם לילדים ‘רגילים'”.
לזרום עם הילד ושיהיה מאושר
לוי, הצעיר מבין שלושה אחים במשפחה (אביעד, בן 27 ורוני, בן 24), אובחן בגיל שנתיים וחצי. כבר מהרגע הראשון הוריו החליטו שם נלחמים עליו בכל הכוח. “לא היה לנו זמן ‘להתאבל'”, אומרת אימו, “כל הזמן אמרו לנו שהמוח שלו הוא כמו ספוג בגיל צעיר ומה שהוא יקלוט עכשיו יישאר אתו”.
ההורים מיד לקחו אותו למרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת, ורצו למומחים שיתנו להם כלים. “כל מה שיכולנו לתת עשינו”, משחזרת האם אורית, “עד גיל 4 הוא לא דיבר, הוא למד בגן תקשורת מיוחד בתל השומר וכל הזמן ראינו את ההתקדמות שלו. בהתחלה לא רצו לטפח בנו תקוות ונתנו לנו להאמין שלא בטוח שהוא יצליח להשתלב בחינוך הרגיל בהמשך. והנה, בסוף הוא סיים 8 שנים בכיתה מיוחדת בבית ספר רגיל”, היא מספרת.
לבקשתו, היום הוא לומד בבית ספר אקשטיין ברמת אפעל, המיועד לתלמידים המאובחנים על הרצף האוטיסטי. בנוסף לאימוני הקראטה הוא חניך ב”כנפיים של קרמבו” ובעמותת אתגרים.
לאורית חשוב להעביר מסר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אבל לא רק להם: “לא יעזור להגיד ‘למה זה קרה לי’. זה לא ישנה לי את הילד. אני מאמינה שהילד צריך להיות מאושר”, היא אומרת. “אם כרגע חשוב לו יותר ליהנות ולרכוש כישורי חיים בבית ספר מיוחד, אני זורמת עם הילד. אני חושבת שעם ילדים, ועם כאלו במיוחד, צריך לתפוס את החוזקות שלהם ולפתח אותן – לתת לו כמה שיותר, כמה שאפשר. אם בעבר עידן היה ילד שלא רצה חברה, היום הילד הזה פורח. הוא רוצה להיות עם ילדים אחרים למרות הקושי התקשורתי שלו”.
לפני כשלוש שנים אימצה המשפחה כלבה, והאם ממליצה על כך בחום להורים לילדים על הרצף. “עידן נורא פחד מכלבים. בחודשים הראשונים הוא ממש פחד להישאר איתה. אבל היום זה עולם אחר לגמרי. זה עושה פלאים, זו תקשורת, ואחריות”.
