אנשים עם הפרעת אישיות גבולית הם לא להיט ביחסי אנוש.
פורצים זו מילה לא נעימה?
חיפשתי דירה לא מזמן, לפניכם ההתכתבות בווצאפ:
"שלום, זה בקשר לדירה"
"כן, בבקשה"
"כתוב שזו יחידת דיור שהיא הממ"ד של הבית. מה זה אומר, שבשעת מלחמה אתם פורצים לי לדירה?"
"פורצים זו מילה לא נעימה. בשעת חירום אנחנו כולם נכנסים לממ"ד"
"פורצים זו מילה מדויקת. ברגע שהשכרתם, אסור לכם להיכנס" (ככה אנחנו הגבוליים, ישירים).
שתיקה. השיחה נגמרה.
אני שוברת שיא בכך שלא רוצים להשכיר לי עוד לפני שראיתי את הדירה.
להפסיד את הדירה ולהיות צודקת
ממשיכה לדירה הבאה. קבעתי עם בעל הבית.
אני מגיעה ורואה 3 יחידות שהוא קימבן ליד ביתו. היחידה הפנויה מצאה חן בעיני.
"אני מעוניינת, כמה אתה לוקח עליה?"
"2,000 ו-200 ארנונה"
"לגבי הארנונה, נראה לי שמי שבונה יחידת דיור ואין לו את האישורים של העירייה, זה לא חוקי. ולכן אסור לו לגבות ארנונה".
"תראי את זה כאילו השכר דירה 2,200. בכל מקרה, אחזיר לך תשובה בערב".
בערב מגיעה השורה האלמותית: "לצערי רננה, זה לא יסתדר".
אף אחד לא רוצה עסק עם לוחמת הצדק. אבל זה חזק ממני, לא יכולה להשתנות.
רק אל תגידו: "אל תהיה צודק, תהיי חכם".
אדם נורמטיבי יגיד לעצמו "בעל הדירה קומבינטור, אבל אשתוק ואחייך כי אני צריך את הדירה".
אנשים עם BPD יעדיפו להפסיד את הדירה, העיקר הצדק.
לחפש ריגושים
אחרי שעברתי 80 עבודות כשכירה, חשבתי שהפתרון הוא להיות עצמאית. ככה לא יפטרו אותי ולא אתפטר. הבעיה שגם כעצמאית אני רבה עם לקוחות שלי. בכל מקום יש אנשים, זוועה.
העבודה היחידה שהחזקתי בה שנים היא על הבמה, כזמרת. למה? כי אנשים עם הפרעת אישיות גבולית נוטים לחפש ריגושים, ועל הבמה, סף הריגוש גבוה.
הרעש מהדירה של הטייס
לפני חצי שנה, גרתי אצל בעל בית שהשכיר 2 יחידות דיור צמודות.
השכן שלי ביחידת הדיור ממול, היה טייס שמגיע לדירה רק בסוף שבוע עם איזו מישהי. מישהי קולנית במיוחד במיטה…
התלוננתי על הטייס לבעל הבית:
"אני ממש עצבנית עליו, רק אני שוטפת את חדר המדרגות"
"תביני, הוא מגיע רק פעם בשבוע, הוא לא רוצה לשטוף"
"לא רק זה, אתם לא שומעים את הגניחות?!"
בעל הבית בחיוך נבוך: "מה את רוצה שאני אעשה?"
"זה לא חוקי לעשות רעש כזה אחרי 12 בלילה, אזמין לו משטרה" (BPD נוטים לאימפולסיביות)
אשתו של בעל הבית בכעס: "אם תזמיני לו משטרה, את לא תהיי פה!".
הם אשכרה מעדיפים גניחות על פני שומרת חוק כמוני.
יום אחד, אשתו אמרה לי:
"רננה, הבת שלנו רוצה לגור ביחידה שלך בסוף החוזה".
נעצבתי. שוב לחפש דירה?
גם ככה הפרעת אישיות גבולית זה חוסר יציבות אחד גדול. בעבודות, ברגשות, במערכות יחסים.
לפחות שיהיה לי בית יציב לחזור אליו.
אבל הבת שלהם בעדיפות, אז השבתי: "אין בעיה".
לפני חצי שנה נגמר החוזה ופיניתי את הדירה.
שבוע אחרי שעברתי, נכנסתי לפייסבוק וראיתי שבאותו שבוע הם פרסמו את היחידה להשכרה!!!.
טראגי. מ'כפת לי. הם נשארו עם הגניחות.
