נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים
הסתדרות 480-100

עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשינכות"בישראל אנשים לא מתביישים לשאול אותי למה אין לי יד"

“בישראל אנשים לא מתביישים לשאול אותי למה אין לי יד”

נא להכיר: דריה גורדין, תושבת חיפה שנולדה בלי יד שמאל. האם זה אי פעם הפריע לה לעלות לבד לארץ, לעבוד, להתגייס לצה"ל, לגלוש סקי ולרוץ בבחירות המקומיות? אתם כבר מנחשים את התשובה

לקח לי יותר זמן ללמוד לעשות דברים”. דריה גורדין (צילום: אנה רוסנק)

הסיפור של דריה גורדין מעורר השראה דווקא בגלל שמעולם לא הסכימה לעשות לעצמה הנחות. היא נולדה ברוסיה, בשנת 1995. להפתעת הוריה, נולדה בלי מחצית יד שמאל.

הוריה לא הסכימו לוותר על כלום. היא הלכה למסגרות כמו כל הילדים, והשתלבה חברתית בלי שום בעיה מיוחדת. במקביל תמיד עסקה בספורט: למדה לשחות, להחליק על מחלקיים, לגלוש על רולרבליידס ולעשות סקי. בנוסף, בילתה הרבה בעמותות לילדים עם מוגבלויות, וגם לילדים יהודים.

בגיל 16 עלתה לישראל לבדה, במסגרת תוכנית נעל״ה (נוער עולה לפני הורים), סיימה את בית הספר ועברה לגור בקריית חיים. “חיפשתי עבודה במשך כמה חודשים והתקשיתי למצוא”, היא נזכרת. “בהרבה מקומות לא רצו לקחת אחריות, וגם לא יהיה לי הרבה אופציות. לא יכולתי למלצר, ובנוסף להכל גם היו לי קשיי שפה. לשמחתי, מנהל של סופרמרקט מקומי החליט להאמין בי – וכך התחלתי לעבוד כקופאית”.

לצבא, ממנו הייתה לה אפשרות להשתחרר בקלות בגלל המגבלה, היא התעקשה להתנדב. בגלל שהייתי חיילת בודדה, היא הייתה זקוקה לפרנסה נוספת – ומצאה עבודה כקופאית ב”קשת טעמים” סניף קריית חיים. אחרי הצבא עברה לגור במרכז ועבדה בכמה מקומות, ביניהם דיילת קרקע בשדה התעופה.

************

עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >> bit.ly/Shavvim-igul-letova

************

בסוף 2019 הכירה את בעלה ועברה לחיפה. עם פרוץ משבר הקורונה, חזרה לרשת “קשת טעמים” כאחראית משמרת וקופאית, ומאז היא עובדת שם, שמחה ומסופקת.

נראה שאת מתנהלת לגמרי רגיל בעולם. איך בכל זאת המוגבלות משפיעה עלייך?

“בילדות לקח לי יותר זמן ללמוד לעשות דברים, כמו לקשור קוקו או שרוכים, או להתנדנד על נדנדה. עד עכשיו אני לא יודעת לנסוע על אופניים. אבל חוץ מזה לא עולה לי לראש משהו שאני לא יכולה או לא יכולתי לעשות”.

בעבודה את לא מתקשה לפעמים?

“מבלי לפגוע באף אחד, אני הקופאית הכי טובה ומהירה. כל לקוח יאשר את דבריי”.

איך אנשים מגיבה אלייך?

“בישראל אנשים לא מתביישים לשאול אותי למה אין לי יד ואיך זה קרה. לקח לי זמן להתרגל לישירות הזאת. כמובן גם ילדים מסתכלים ושואלים. אנשים מופתעים לראות קופאית בלי יד, אני מקבלת הרבה מחמאות”.

השתלבה חברתית בלי בעיה. גורדין בילדותה ברוסיה (תמונה באדיבות המצולמת)

מוגבלות זה בראש. איך עובדים על לא לרחם על עצמך?

“כשתגלי את הסוד, תספרי לי. אני כמו כל בן אדם אחר, מרחמת על עצמי ומתלוננת, לפעמים גם יותר מדי, אבל עובדת ועושה דברים כי רק אני אחראית על החיים שלי”.

אני מבינה שאת פעילה גם בתחום המוניציפלי?

“נכון. עכשיו, לקראת הבחירות מקומיות, נכנסתי לרשימה של סיעה חדשה וצעירה בחיפה. ברמה המוניציפלית הנושא של מוגבלויות לא עולה לסדר היום ואין מספיק ייצוג. ראיתי שהעיר שלי צריכה שינוי, הבנתי שזה בידיים – או יותר נכון ביד – שלי להשפיע ולשפר את המצב. כמו שקשת טעמים האמינו בי, כך גם ראש הסיעה האמין ונתן לי אפשרות”.

יש לך שאיפות פוליטיות?

“לא חשבתי על זה. אני רוצה קודם כל לעזור לאנשים, לנסות לשנות את הסביבה שלי. החלום שלי הוא שהעיר שלי תהיה נגישה יותר, ושיהיו יותר ויותר מעסיקים כמו קשת טעמים שיעסיקו אנשים עם מוגבלויות. זה נחשב שאיפות פוליטית?”.

ילדית 1974. באה מהבטן אל הבטן דרך הבטן-והבטן כמו השמש שורפת ומרפאה. חולה כרונית באנורקסיה ובולמיה. עבדה במעריב לנוער, מקומונים, ידיעות אחרונות, מעריב וגלובס וחברת ענני תקשורת. הוציאה שלושה ספרים: "אכולות", "יותר מכל" ו"גירת הגמל".

כתבות אחרונות