ישנם כוכבים שאורם מגיע אלינו זמן רב לאחר שהם עצמם כבר אינם. האו”ם הוא אחד מהם – שלדו המכורסם מרחף באפלת היקום, מפיץ סביבו גזים רעילים, אך הוא ריק מתוכן.
ה-3 בדצמבר הוא היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. האו”ם הוא שניסח את האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות, שמתוקפה הוקמו שני גופים חשובים: הגוף האחד הוא עולמי – ועדת האו”ם שעוסקת בזכויות אנשים עם מוגבלויות. הוועדה אמורה, בין השאר, לפקח על כך שלא יתנכלו לאנשים עם מוגבלויות בעת מלחמה, שלא יתעללו בהם וכמובן שלא יטבחו בהם. הגוף השני הוא כולו שלנו – נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
הנה, הגענו ליום החשוב שלנו, אנשים עם מוגבלויות ובני משפחתם, כשהסיבה הראשונית ליום זה ברורה פחות. בדעיכתו המתמשכת, המהותית והמוסרית, האו”ם עזב אותנו פעמים רבות. גם במלחמת “חרבות ברזל”. ועדת האו”ם לזכויות אנשים עם מוגבלויות פרסמה גילוי דעת חד צדדי שמכחיש את סבל האנשים הישראלים שיש להם מוגבלויות, ונרצחו, נחטפו, סבלו ייסורים ועינויים, נאלצו להימלט על נפשם, ושהמחבלים, במקרים רבים, לא רק שלא חסו עליהם, אלא אפילו התמקדו בהם בגלל מוגבלותם. מי שמחו על כך נמרצות הם משפטנים ישראלים ופעילים בנושא מוגבלויות.
למצוא נחמה בזולת
במלחמה קשה “לחגוג” ימים משמעותיים, ובמקרה זה, הקושי הוא כפול, כי הקשר לכוכב האם (האו”ם) רופף מתמיד. האו”ם נתון באפלה, אבל אורו, שהוא האמנה, ממשיך להאיר לנו את הדרך – דרך הזכויות. האמנה, כידוע, אושררה על ידי מדינת ישראל וחלקים ממנה הוטמעו בחקיקה הישראלית, למשל בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ”ח-1998.
המילה הכתובה, המצווה את הזכות, היא חשובה, אבל חשוב ממנה הוא תהליך הקליטה של הזכות בציבוריות הישראלית. בשבוע שעבר, הגעתי למשרד הפנים בעיר מגוריי. אני אוטיסט עם בעיות נוירולוגיות שמשפיעות על כל תנועה שלי, אבל מוגבלותי נחשבת “שקופה”. הפקיד שסייע בהנפקת פתקי תורים, זיהה מיד את המוגבלות שלי, והנפיק לי תור מונגש. התקבלתי מיד לטיפול הביורוקרטי, שהיה אדיב וגם סבלני מאוד.
בימים אלה, של אפלת האו”ם, של ליקוי מאורות עולמי, אולי זו הדרך. לחפש – וגם למצוא – בזולת שפה, קרוב אלינו, את אורן של הזכויות היקרות, שעוזרות לנו לשרוד פיזית, להשתלב, לממש את עצמנו.
המדינה שלנו פצועה. ביום המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלויות 2023, במדינת ישראל, אנחנו מתירים בזאת לכל אדם שחי פה, לומר בפה מלא ובשיוויון גמור: “אני פצוע בגופי, אני פצוע בנפשי, אני זקוק לעזרה”.
