מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
שבוע לאחר היתקלות הרואית במחבלים בבוקר הטבח של ה-7 באוקטובר, שלום שטרית, קצין לוחם מגדוד 13 של גולני, התעורר למציאות חדשה – הוא נכה קטוע רגל.
הבשורה המרה על פציעתו לא מנעה ממנו להקים ביחד עם חברו, נועם בן שלוש, יוזמה מרגשת במיוחד: גיוס המונים בגובה חצי מיליון שקל לטובת חיילי צה"ל. "זה יהיה מפעל החיים שלי", מספר שטרית בהתרגשות ל"שווים". "אם אנחנו לא יכולים להילחם ביחד עם אחים שלנו בחזית, לפחות נילחם למענם".
"הייתי בטוח שזו הנשימה האחרונה שלי"
בבוקר הטבח הנורא שטרית היה בבסיס, קרוב לקו הגבול עם רצועת עזה. "הכל התחיל עם גשם של טילים", הוא משחזר, "היינו בכוננות, ורצנו למרחב המוגן. בהמשך הודיעו לסמל שלי, איתמר בן יהודה, שנפל באותו היום, שיש חשש לחדירת מחבלים".
מאותו הרגע, המחלקה של שטרית נכנסה ללחימה פעילה. בזמן שחייליו עלו על הנגמ"שים, תפקידו היה לדאוג שכולם יודעים מה הם צריכים לעשות, וכולם מוכנים עם הציוד. "בזמן ההתכוננות לקרב, אחד המפקדים שלי אמר לי שהוא זיהה מחבל מעבר לחומה. רצתי לאזור, וזיהיתי שני מחבלים". בתוך כמה שניות, הצליח שטרית לחסל את אחד מהם. "בזמן שאני מנסה לחסל את אחד מהם, המחבל השני יורה לי צרור לתוך הרגל", הוא מספר. למרות שנפצע, המשיך וחיסל גם את המחבל השני שירה עליו.
תוך גילוי תושייה ואומץ לב, חזר שטרית אחורה כדי לדווח למחלקה שלו כי הוא פצוע וזקוק לפינוי. עם זאת, כל החיילים האחרים היו עסוקים בהיתקלויות אחרות מול נחיל המחבלים שעט על הבסיס. "בשלב הזה הייתי בטוח שהאירוע יסתיים בקרוב. אמרתי לעצמי שאחרי שכבר הרגתי שניים, בטוח נשארו עוד כמה בודדים, ועוד חצי שעה הכל יהיה בסדר", הוא נזכר. "אבל אחרי שעבר הזמן, הבנתי שזה לא ככה".
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >> bit.ly/Shavvim-igul-letova
כשהוא בשארית כוחותיו, ומאבד כמויות גדולות של דם, התקרב אליו מחבל נוסף שלמרבה המזל, חשב שהוא מת, ולא ירה בו. "הייתי בטוח שזו הנשימה האחרונה שלי, התחלתי להגיד שמע ישראל. אחרי שהוא עבר אותי, הסתובבתי אליו ויריתי בו את כל הכדורים שהיו לי. הרגתי גם אותו".
בסופה של ההיתקלות הקשה, שטרית הובהל לבית החולים במצב אנוש. "כשהגעתי למיון, גילו שרמת ההמוגלובין שלי בדם היא 4. לצורך ההשוואה, רמת ההמוגלובין של גופה היא 3. אם הייתי ממשיך לאבד דם, כנראה הייתי מת. זה היה ממש נס שניצלתי", הוא מסביר. כדי לייצב את מצבו הקשה, הוא הורדם והונשם למשך שבוע. כשקם מהתרדמת הוא התעורר למציאות חדשה לגמרי – רגל ימין שלו נכרתה, ומעתה הוא אדם עם מוגבלות.
"החלטתי שאני רוצה לעזור למשפחות"
בזמן השיקום, הוא פקד לוויות רבות של חבריו שנפלו בקרבות, ופגש את משפחותיהם. מצבן הקשה של המשפחות והמציאות החדשה של חבריו ששרדו או נפצעו השפיעו עליו מאוד. "כשהלכתי לבקר בבית של חבר טוב שלי שנפל, ראיתי את המשפחה שלו. הם היו, ועדיין, במצב קשה מאוד. ידעתי שחוץ מהם, יש עוד הרבה משפחות במצב זהה, והחלטתי שאני רוצה לעזור להם".
שטרית החליט באותה נקודה שעליו לעשות מעשה, מתוך סבלו האישי והסבל הכבד של חבריו לנשק. הוא רתם ליוזמה את חברו, נועם בן שלוש, גם הוא לוחם שנפצע ואיבד את רגלו באותה היתקלות קשה, וביחד הם הקימו את פרויקט גיוס ההמונים למען החיילים ומשפחותיהם. "אני שמח שנועם הסכים להצטרף ליוזמה הזו, ומשתף איתי פעולה בזה".
סכום הגיוס שקבעו יחד עומד על חצי מיליון שקלים. "אני בעצמי תרמתי 20 אלף שקל כדי שהפרויקט יצליח, ואני בטוח שבזכות הרוח של עם ישראל נצליח לגייס את כל הסכום ואף יותר", טוען שטרית. על אף הקושי הרב והמציאות החדשה אליה הם צריכים להתרגל, שטרית ובן שלוש לא מתחרטים על הקרבתם לרגע, והם נחושים בדעתם לסייע לאחרים ולעשות שינוי אמיתי. "איבדנו רגל למען עם ישראל, ונהיה מוכנים לאבד גם את הרגל השנייה למענו", כתבו השניים בעמוד הגיוס.
עד רגע כתיבת שורות אלו נתרמו ליוזמה כ-80 אלף שקלים. את הכסף הזה תרמו שטרית ובן שלוש להזמנת ציוד למען חיילים, בין היתר מסרו כ-600 תיקי רחצה מאובזרים ללוחמים. בהמשך מקווים השניים להפוך את היוזמה הראשונית הזו לעמותה "על מלא" למען חיילי צה"ל ובני משפחותיהם: "בזכות האחדות של העם שלנו מאז מה שקרה, אנחנו ננצח. אנחנו, שנפצענו, נעשה כל שביכולתנו כדי שזה יקרה", אומר שטרית לסיכום.
לתרומה לקמפיין של שטרית ובן שלוש לחצו כאן
