מאמר מיוחד מאת אודי הלר
מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
ביום שליש הקרוב, תוך כדי חודשי לחימה קשים בעזה ובגבול הצפון, 120 חיילים וקצינים צעירים מכל המערכים בצה"ל יצדיעו לרמטכ"ל ויקבלו בהתרגשות מנשיא המדינה את סיכת אות מצטיין הנשיא. מתוכם, יעמדו זקופים וגאים גם חמישה מצטייני נשיא על הרצף האוטיסטי. כולם בוגרי "תתקדמו", תוכנית בת שלוש שנים שמאפשרת לצעירים עם אוטיזם להתגייס לשירות חובה רגיל בצה"ל. תוכנית שלי, כותב שורות אלה, יש את הזכות הגדולה בעולם להוביל.
"כשתכננו את התוכנית המשמעתית שלהם, תכננו התאמות מאוד מסוימות במיוחד עבורם. אלא שהחיילים לא קיבלו את זה בעין יפה, הם רצו שתהיה להם משמעת כמו כל חייל בצבא", מספרת סגן (במיל') שי עילם, שהייתה מפקדת פלוגת הטירונים במחזור הגיוס הראשון של התוכנית. "הם היו אומרים לנו: הגעתי לצבא, לא לקייטנה. אני רוצה להרגיש בצבא. תורידו אותי לשכיבות סמיכה".
לא האמנו אז שמקץ זמן לא רב כבר יהיו כמעט 600 מתגייסים, שמונה קצינים, שבעה מצטייני נשיא (שניים בשנה שעברה ועוד חמישה השבוע). זה הישג שאין לו אח ורע באף תוכנית צבאית בישראל או בעולם, לא רק לגבי אוטיסטים. הוכחה למסוגלות שלהם.
לכל אחד מחמשת המצטיינים החדשים סיפור חיים ייחודי, אפילו קשה, שמוכיח שהם פשוט נולדו להיות מעל ומעבר. חדורי מוטיבציה, תחושת שליחות וציונות, נחושים לפרוץ קדימה. כבספרו של הווארד פאסט על מרד החשמונאים, העוסק בחתירה הבלתי נלאית לחופש, כך גם הם, המצטיינים, גיבורי התהילה.
במשך שנים לא סיפרו לו שהוא על הרצף
כאשר שומעים את סיפור חייו של סגן א', במהלכם ניתק קשר עם אימו ועבר לגור בבית החייל, אי אפשר שלא להתפעל מההישגים. הוא נולד פג, בחודש השביעי, בעקבות רעלת הריון. אימו, שנלחצה מכך, העבירה אותה אבחונים רבים. הוריו התגרשו זמן לא רב אחרי הלידה, ובגיל 14 אביו עבר עם משפחתו החדשה לארצות הברית. במשך שנים הוריו לא סיפרו לו שהוא על הרצף. כאשר קיבל את הפטור בגיל 16 מגיוס לצבא, אימו שכנעה אותו שזה בעקבות "פלטינה ששמו לו ביד".
א' סיים את לימודיו בבית הספר הדתי לתורה ומדע עם בגרות מוגברת במקצועות מדעי המחשב, אלקטרוניקה, אנגלית, דיפלומטיה פיזיקה, תנ"ך וגמרא. לשאלה מדוע בית ספר דתי בעוד הבית חילוני, ענה א' שאימו, שניהלה את חייו בצורה אדוקה ולא האמינה כלל במסוגלות שלו, חשבה שחינוך דתי טוב יותר לאדם עם אוטיזם.
******************
עוד בנושא:
מנחם הורוביץ על בנו האוטיסט: “הוא מעולם לא חיבק אותי”
אחת ולתמיד: מה בעצם ההבדל בין אוטיזם לאספרגר?
******************
כשהיה בן 18 הודיעה לו כי הם הולכים לביטוח לאומי לקבל קצבה ולה תהיה אפוטרופסות עליו, מתוך ציפייה כי כל חייו ישב בבית, ישחק מול המחשב ולא יעבוד. ברגע זה א' החליט שהוא לא הולך לתת לה את חייו ועזב את הבית, ובעצם גידל את עצמו. תוכנית "תתקדמו" הייתה עבורו חבל הצלה. הוא פרח בצבא, שובץ ליחידה הטכנולוגית היוקרתית של חיל המודיעין, ובדצמבר 2023 יצא לקורס קצינים.
לשאלה כיצד הצליח, עונה א' שמה שמוביל אותו בחיים זה "להבין שיש אתגר ויש משהו שאני חלש בו ופחות מצליח להתמודד ולהוביל אותי לקיצון. להיות בן אדם שיכול להסתדר בעצמו בלי תלות של אחרים". כיום א' הוא עוזר ראש צוות גדול של כמעט עשרה חיילים, מתוך שאיפה ורצון עז להיות מפקד בצה"ל.
נותן את הנשמה ללוחמים
לפני שנה בדיוק הייתי בדרכי למערת המכפלה, בעקבות הזמנה מאביו של עוז להיות נוכח בטקס בו עוז יקבל תעודת הצטיינות ממפקד חטיבת יהודה ליום העצמאות תשפ"ג. עוז הוא הבכור מבין שלושה בנים, שניים נוספים גם הם עם אוטיזם ואח נוסף עם סוכרת נעורים.
עוז בחר מרצון לשרת בחטיבת יהודה בבסיס סגור, ולתת שירות ותמיכה ללוחמים באזור מורכב כמו העיר חברון. הוא היה שחקן כדורסל מקצועי בקבוצת אליצור ירושלים, אבל בחר לוותר, או בעצם להרוויח. הוא נותן שם את הנשמה ללוחמים ולכל החיילים. מגיע לבסיס כל יום ראשון לפני כולם, נשאר באפסנאות כל יום עד השעות המאוחרות, מבצע כל משימה במסירות גדול.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
כשרס"ן ניסים, קצין הלוגיסטיקה של החטיבה, אומר על עוז: "זו זכות ענקית להיות מפקד, ואני באמת מלא גאווה ונחת" ומחבק אותו, אפשר באמת להבין מדוע. חלפו 10 חודשים, וניסים מתקשר אליי לספר שעוז יהיה מצטיין לנשיא המדינה. זו הייתה ההפתעה הכי לא מפתיעה שיש.
"אני מאוד מתרגשת מזה, זה היה שווה את כל הריצות לריפוי בעיסוק ולקלינאית תקשורת וכל הפגישות בגנים וכל תוכניות הלימוד האישיות. להיות נוכחת בטקס הצטיינות שלו, זה באמת משהו שקשה לתאר במילים את ההתרגשות סביבו", סיפרה לי בעבר מירב אימו על המאמצים לגדל ילד על הרצף. מעניין מה תגיד עכשיו.
"שימו אותו במוסד ותשכחו מהילד"
אם היו מספרים לנורית, אימו של יובל, ש-20 שנה אחרי שנולד בנה יהיה מצטיין לנשיא המדינה, כחייל בשירות חובה בצה"ל, סביר שהייתה אומרת "הלוואי" ובליבה צביטה חזקה. היא עוד נושאת זיכרון מהדהד כיצד בגיל שנתיים, כאשר אובחן לראשונה, נאמר לה ולבעלה אילן לשים אותו במוסד של אקי"ם ולהמשיך הלאה בחייהם, לשכוח מהילד.
ההורים בחרו לזרוק את האבחון. וכך, היא הקדישה את מירב זמנה לגידולו, בנוסף לשלושה אחים נוספים. יובל לא מש מידיה. "אי אפשר היה לשים אותו אצל אף אחד", היא מתוודה. יובל הביע מצבי רוח קיצוניים עם קיבעון חריף. "לא היה מצב שהוא הולך ואני לא בבית, כי לא היה שבוע שלא קראו לי שלוש פעמים לגן", היא נזכרת. ובכל זאת הוא למד בכיתה רגילה בבית ספר בן 2,000 תלמידים, הפגין ידע מטורף ויכולת ורבלית שהרשימה את כל מי שפגש בו, וסיים בהצטיינות את לימודיו: 96 בכימיה, 99 בהיסטוריה, 95 בביולוגיה ו-98 בספרות.
אחרי טירונות "תתקדמו" בבסיס מחו"ה אלון, שובץ יובל להיות אחראי ניהול מסד הנתונים של ענף חומרים מסוכנים בפיקוד העורף, יחידה העוסקת בפיקוח על כלל המפעלים שמייצרים או מאחסנים חומרים בעלי סיכון במצבי חירום לאומיים. בתחילה הוא לא היה מרוצה מהשיבוץ, שלא התכתב עם חיבתו הגדולה לכימיה, אבל כהרגלו הוא חתר להצלחה ומשקיע את כל כולו בתפקיד, עליו הוא זוכה להערכה גדולה. יובל מועמד מטעם היחידה לקורס קצינים. באם יעבור בהצלחה את כל המבדקים, הוא צפוי לצאת לבה"ד 1 בדצמבר 2024.
שינן את כל התמרורים עד גיל 5
"חברה טובה שלי פגשה אתמול את אמנון לראשונה. 'הוא כזה מקסים', היא אמרה לי. 'אני לא רואה איזה בעיה יש לו. למה הוא מאובחן?'" – כך כתבה לי יעל, אימו של אמנון, אחרי שסיים בהצטיינות את קורס התכנות, מהקורסים הארוכים והיוקרתיים ביותר של צה"ל.
כבר בכיתה ז', בעודו תלמיד ירושלמי בתיכון שליד האוניברסיטה, התחיל ללמוד במסגרת תכנית למצטיינות ומצטיינים במתמטיקה באוניברסיטת תל-אביב, לימודים אותם בחר להמשיך באוניברסיטה העברית תוך כדי השירות הצבאי.
כבר כילד אמנון לימד עצמו לקרוא, ואז שינן את כל התמרורים עד גיל חמש. כבר אז יזם והנהיג, והילדים הלכו אחריו – אבל תוך זמן קצר התחילו לנשור והוא המשיך לבד. והוא לא הבין למה. ואיך בטיול משפחתי בגיל 8 אותו ילד מחונן מפגין חרדות, היאחזות בפרטים, ולא חדל מלהתעסק בחזרתיות בחוקי התעופה והחוק השלישי של ניוטון. אמנון התגייס במחזור השני של "תתקדמו" וסיים את הטירונות בהצטיינות. "אם נותר עוד זכר קטן לדחייה ולקושי מתקופת הילדות, הוא נעלם לחלוטין", מסכמת יעל. בעוד כחודש אמנון יתחיל את קורס הקצינים וצפוי לשוב ליחידת לוטם כארכיטקט תוכנה.
חולם להיות קצין לוחם בקבע
עבור ד' החשיפה לא קלה. הוא משרת באחד מבסיסי חיל האוויר בתחום תכנון ועיצוב רכיבים טכניים, ואם זה היה תלוי בו כנראה שהיה מעדיף לא לשמוע על ההצטיינות ולחיות באנונימיות מוחלטת. כבן למשפחה חצי יפנית, שחי ונושם את יפן לצד הרצון העז להיות ישראלי כמו סבו וסבתו אותם העריץ, ההצטיינות אינה זרה לו. גם אחותו הגדולה הייתה מצטיינת לנשיא המדינה.
עבור ד' הסיפור שונה לגמרי, וההתרגשות הטבעית נמוגה בתוך המחשבה על הלוחמים בעזה וכמה הוא היה רוצה להיות כמותם. דרך ארוכה עבר עד הגיוס. החלום להיות קצין לוחם בשירות קבע לא נעלם. הוא תמיד שאף להפיק מעצמו את המירב, ולא קיבל תמיכה או הכרה כ"מוגבל". הוא עושה את מלאכתו על הצד הטוב ביותר שאפשר, בשקט ובצניעות, והיה שמח להמשיך בקבע, בתקווה שחיל האוויר יציע לו.
"אני מודה לך על ההזדמנות להיות חלק מהפרויקט המיוחד והנפלא הזה", כתבה לי פעם אימו של ד'. שיחה ארוכה נדרשה כדי לשכנע אותו עד כמה ההצטיינות היא בזכות מי שהוא, ולא בגלל פרויקט זה או אחר דרכו התגייס לצה"ל. אני באמת מאחל לו שיסתכל קדימה ויראה כמה טוב הוא מביא לעולם כמו שהוא.
"מסוגלים לתרום למדינה ולתת מעצמם"
כאשר שאלתי את סגן א' מה מסמל עבורו להיות קצין ומצטיין נשיא, הוא ענה בלא היסוס: "להראות לכל העולם שאוטיזם זה לא דבר אחד, שאוטיסטים מסוגלים לגדולה, מסוגלים למצוינות, להיות חלק מהחברה".
ואכן, כל אחד מהמצטיינים מייצג בצורה הכי בולטת את מה שאמר יובל, שעבורו אוטיזם הוא לא מגבלה אלא יתרון. "אני יכול לראות דברים בראיית עולם וברגישות שאין לאחרים", הוא מדגיש.
כל אחד מהמצטיינים בחר להצטלם על רקע נוף שכל כולו ארץ ישראל. אמנון בהיכל הספר, עוז בתחנת הרוח הראשונה שהקים מונטיפיורי, יובל מעל טנק מג"ח 7 במוזיאון יד לשריון (לטרון) וסגן א' כשמאחוריו עץ הזית העתיק של בה"ד 15 ומתחתיו הכיתוב מתוך שירו הנפלא של יום טהרלב, שכל כך חשוב להיזכר במילותיו דווקא עכשיו, דווקא ביום העצמאות: "ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה, בצל עצי החורש, הרחק מאור חמה, יחדיו נכה פה שורש אל לב האדמה".
סרן אודי הלר הוא מייסד תוכנית "תתקדמו" באכ"א, אוטיסט וחוקר צבא, חברה וחינוך. למד לתואר ראשון ושני במדעי המחשב, ומאז פרוץ המלחמה משמש כמתעד וקצין למידה מבצעית באוגדה 98.
