"בושה משגשגת בחושך, צומחת כשלא מדברים עליה, מכלה אותנו כשהיא סודית, אבל מתה מהר מאוד באור". מאחורי המילים החשופות האלה עומד השחקן והקומיקאי המצליח אודי כגן, שהוציא היום שיר חדש בשם "איש המפעל", שאותו הוא מקדיש "לאחיי ואחיותיי, החיים, המתים, המתים החיים".
כגן בעצמו הוא מתמודד פוסט טראומה בעקבות שירותו הצבאי. בפוסט שהעלה לפני שעה קלה כתב: "'איש המפעל' הוא שיר שכתבתי במהלך השנה האחרונה בעקבות מפגשים עם מאות מתמודדי טראומה". המילים והלחן הם של כגן, ועל ההפקה המוזיקלית אחראי אופיר קנר.
כגן, בן 43, נשוי ואב לשלושה ילדים, שירת בצה"ל ביחידת עוקץ, ועם סיום הכשרתו הצטרף לצוות הלוחמים הראשון שנכנס לרמאללה במסגרת מבצע "חומת מגן". כגן וכלבו איתרו במהלך המבצע מטענים ואמצעי לחימה רבים והשתתפו בכמה קרבות קשים.
בראיון שנערך עימו ב-2017 סיפר שעם סיום שירותו הצבאי החל להתמודד עם השלכות המבצע, מצבו הנפשי התערער והוא אובחן כלוקה בהלם קרב ופוסט טראומה – והחל בטיפול פסיכולוגי שנמשך שנים ארוכות.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשביל ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
בראיון שנתן לאחרונה לפודקאסט "המוג'ו של בן ברוך", חשף כגן את הדילמות העומדות בפני מי שמנסה להתמודד עם טראומה באמצעות הומור. "מצד אחד אתה חייב להיות מצחיק, ומצד שני אי אפשר לחשוף באמת את כל החושך המטורף שזה היה בפועל, כי יש לזה גבולות מאוד עדינים", הסביר. "היופי בהופעות זה שזה מקמפרס לך את הכל… אז אתה גם חווה את הקושי, את הייאוש וגם את התקווה בשעה וחצי".
גם בפודקאסט הדגיש כגן את חשיבות השיתוף של הסביבה בקושי הגדול: "פוסט טראומה זה קרב שנלחמים בו לבד בדממה, אבל מנצחים ביחד ברעש גדול".
באפריל 2023, אחרי ניסיון ההתאבדות של איציק סעידיאן, השתתף כגן במערכון נוקב של "ארץ נהדרת" שהתמקד ביחס המזלזל שהלומי קרב רבים קיבלו לאורך השני מאגף השיקום במשרד הביטחון.
מילות השיר "איש המפעל"
סוגרים את המפעל, אתה יוצא מאוחר,
נכנס מהקור למכונית.
אסון מחכה, את ראשך מכסה,
ערפל במראה האחורית.
סימן בשמיים, אורות על המים,
קצב שאין להדביק.
איפה תסתתר מסופה שתותיר את הכל בדיוק כמו תמיד?
הכל בדיוק כמו תמיד, שינה מטורפת,
דמעות בכספת, יושב בלילות במכונית.
נסה להירדם אבל איך תתקדם
אם אחורה מרגיש כמו עתיד?
סימן בשמיים, אורות על המים,
קצב שאין להדביק.
איפה תסתתר מסופה שתותיר את הכל בדיוק כמו תמיד?
חבר את זה עם האימה שבפנים,
כשהקור מזדחל לגרונך,
רעם בוער בליבך מתגבר,
חיילים ישנים בביתך.
רגע נמשך ושעה לא נגמרת,
דקות מרגישות כמו ימים.
הצחוק שהיה לך פעם נקבר בחדרי חדרים לתמיד.
לאתר ולשרוף, להיעלם לאינסוף,
לכסות את הסוד בליבך.
והכל נשאר, והכל נשאר, אותו הדבר.
רעש בערב, דוקר כמו חרב,
מישהו קם בביתך.
אורזת תיקים, זיכרונות מחוקים,
היא חייבת ללכת ממך.
מפסיק לדבר, מתחרש, מתעוור,
הירח שורף את עורך.
ניסינו חבר, זה הזמן לוותר,
כל חייך היית מספר.
רק עוד מספר, לא אישי, לא מוכר.
אתה רק עוד מספר,
לא אישי, לא מוכר.
רק עוד מספר.
