משרד הבריאות השיק קמפיין למניעת אובדנות בקרב גברים בישראל. זאת על רקע היום הבינלאומי למניעת אובדנות שצוין היום בעולם. הקמפיין פונה לגברים ולבני משפחותיהם, על רקע נתון מפתיע לפיו הגברים נמצאים בסיכון של פי 4 למעשה אובדני לעומת נשים.
הקמפיין עוסק בקושי של גברים לדבר על המצוקה שלהם, ומעודד אותם לשתף חברים ובני משפחה במצוקות. מחקרים מהעולם ומישראל מדגישים כי הקושי לחשוף מצוקה רגשית ולקרוא לעזרה – מגביר את הסיכון האובדני במצבי מצוקה. על כן, וכדי למנוע פגיעה, יש חשיבות רבה לשתף אדם קרוב ולפנות לקבלת עזרה.
במקביל לפנייה ישירה לגברים, הקמפיין מדגיש את החשיבות של מעורבות המשפחה והחברים. על מנת לזהות את סימני האזהרה ולהתערב בזמן, יש צורך בהבנת הסימנים על ידי הסביבה הקרובה לאדם. הקמפיין מציע כלים מעשיים ובכלל זה כיצד לנהל שיחה כנה ואמפתית עם אדם שנמצא במצוקה, כיצד לדבר בצורה ישירה וגלויה על אובדנות וכיצד לעודד לפנות לטיפול מתאים.
על פי הנתונים, כמיליון אנשים מתאבדים בכל שנה בעולם, כאשר 78% ממקרי האובדנות בישראל ובעולם המערבי הם של גברים. שיעור האובדנות בקרב גברים גבוה פי ארבעה מאשר נשים. פער זה יציב לאורך העשור האחרון. בישראל, בקרב גברים צעירים (גילאי 18-25) מוות באובדנות הוא סיבת המוות השנייה בשכיחותה, כך שקרוב ל-20% ממקרי המוות בגילאים אלו הם תוצאה של אובדנות. בקבוצת הגיל 25-44 15% ממקרי המוות הם כתוצאה מאובדנות.
כמו כן, בעוד שיעור האובדנות בישראל עומד על 6.4 למאה אלף באוכלוסייה כולה, שיעור האובדנות בקרב גברים מבוגרים (גילאי 65+) מתקרב ל-20 למאה אלף, פי שלושה וחצי מהאוכלוסייה הכללית.
"משרד הבריאות שם בראש סדר היום את תחום בריאות הנפש וחיזוק החוסן הנפשי ומשקיע מאמצים ומשאבים לטיפול בנושא", אמר שר הבריאות, אוריאל בוסו. "בישראל מוכרים כ-500 מקרים של אובדנות בכל שנה, וכן כ-6,000 מקרים של ניסיונות התאבדות. אנחנו רואים בפעולות יזומות למניעת אובדנות הצלת חיים, ומאמינים שבצעדים משותפים ניתן לעשות שינוי."
מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, אמר כי "אנחנו משקיעים רבות בתחום בריאות הנפש ומקדמים את המודעות לכך שניתן וחשוב לבקש סיוע ומענה נפשיים." מנהלת היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות, יעל פומרנץ, הוסיפה: "כל אחד מאיתנו יכול למנוע מקרה אובדנות, לאתר, לעודד ולסייע לאנשים בסיכון אובדני שנמצאים בסביבתו. הקמפיין מבטא את הכוח שלנו כחברה להיות ערבים זה לזה, לסייע לאנשים במצוקה ומזמין את כולם להצטרף למאמץ הלאומי למניעת מקרי אובדנות".
מה אפשר לעשות?
אם אתם חוששים שאדם שקרוב אליכם נמצא במצוקה, או שאתם מזהים את הסימנים לדיכאון או אובדנות – לכו לדבר אתו. בפתיחות רבה ובלי להסס, פשוט תשאלו אותו על מצבו באמת: ״היי, אני רואה שקשה לך, אני רוצה לשמוע מה עובר עליך, אני רוצה לדעת מה הקושי הזה שאתה מתמודד אתו״.
אם הצלחתם לגרום לו לדבר, פשוט תקשיבו לו בתשומת לב מלאה, ותנסו להבין. בלי לבקר, בלי לשפוט, בלי לחנך, בלי לומר ״החיים יפים״, כי כרגע עבורו החיים ממש לא יפים. ככל שתדברו פחות ותקשיבו יותר – כך תדעו שהשיחה הזו עובדת. אפילו לומר משהו כמו ״אני שומע כמה קשה לך, לא ידעתי. זה באמת מרגיש בלתי נסבל. עכשיו אני מבין. אני אהיה איתך כאן ואנסה לעזור בכל כוחי״ יכול להיות משפט חשוב שיעזור לאדם להרגיש שהוא לא לבד".
זכרו: המטרה היא לא לפתור לו את הבעיות, זה לא ריאלי כמובן. אין מקל קסם שיכול לפתור הכל ברגע. המטרה היא להקשיב.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשביל ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
אחרי שהקשבנו ממש – אפשר גם להציע חלונות של תקווה. שהרי לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד ואנחנו יודעים שהמצוקה, גם החריפה ביותר, היא זמנית. צריך לדעת שגברים במצוקה אובדנית מתקשים למצוא פתרונות חלופיים ונוטים לראות את העולם כאילו באמת הכל שחור. לכן דיבור עדין על אפשרויות לתקווה הוא חשוב. איך עושים את זה? אפשר להתחיל בלשאול על דרכי התמודדות שלהם שהצליחו בעבר, על דרכים שהם מכירים להסחת דעת, על אנשים או פעולות שגורמות להם להרגיש יותר טוב. אפשר גם לספר על הרגעים הקשים שלכם, על רגעים בהם הרגשתם גם שהכל אבוד. ואח״כ גם להגיד משהו על הדרכים בהם אתם התמודדתם ועל מה שעזר לכם (באמת!) להחזיק מעמד. זה לא הזמן להיות גיבורים, אלא בעיקר כנים. זה יעזור לאדם להרגיש שהוא לא לבד בסיפור הזה.
ואם המצוקה שאתם מרגישים שהאדם חווה רבה, חשוב מאוד לשאול באופן ישיר על מחשבות אובדניות. אל תחששו מזה, זה לא יכניס לו מחשבות לראש ולא ייתן לו רעיונות. להיפך, זה יאפשר לו לדבר על משהו שהוא חושש לדבר עליו. זה יגרום לו להבין שיש מישהו שמוכן להקשיב באמת, כן, גם לדחפים אובדניים. המיתוס הזה, שלדבר על אובדנות מכניס לאנשים מחשבות לראש הוא שגוי מהיסוד. והצרה היא, שהוא עולה לנו בחיי אדם!
אז איך לשאול? אפשר למשל תוך כדי השיחה לומר: "שמתי לך שאתה מתמודד עם הרבה קשיים, האם יש לך גם מחשבות על התאבדות או מחשבות לפגוע בעצמך?" או משהו כמו ״אתה יודע, אנשים במצבים קשים כל כך מתמודדים לפעמים עם מחשבות אובדניות. האם אתה מתמודד עם מחשבות כאלו?״
שיח פתוח ומפורש על אובדנות מאפשר שיתוף כנה, ונותן לאדם להרגיש שאתם באמת מוכנים להיות איתו בכל מחשבה שהוא מתמודד איתה. ואם הוא מדבר על אובדנות, אימרו לו שאתם מודים לו שהוא מספר לכם, שזה חשוב לכם, שהוא חשוב לכם. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל הוא צריך לשמוע את זה. הרבה פעמים.
ואם אכן יש מצוקה ומחשבות אובדניות – זה הזמן לעזור לאדם לפנות לאיש טיפול. להגיע לסיוע מקצועי. זה לא קל לפעמים, כי הדיכאון כזכור גורם לאדם להאמין שאין סיכוי שמישהו יכול לעזור לו. אז צריך לעזור ולשכנע. ממש לומר: ״אני יודע שזה לא מרגיש ככה, אבל יש מה לעשות. אתה מוכן לבוא איתי לראות מישהו שיוכל לעזור?״ יש היום טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים מצוינים שיכולים לעשות שינוי. אפשר, ממש אפשר להפחית את הכאב הנפשי, אפשר לצאת מדיכאון, אפשר להתגבר על מחשבות אובדניות. אבל האדם האובדני לעיתים לא רואה את זה. לכן, השכנוע צריך להיות אסרטיבי, ההפניה צריכה להיות ספציפית- ממש למצוא מישהו וללכת עם האדם אליו או אליה. בשביל ללכת לטיפול צריך כוחות, ובהתחלה אנחנו צריכים לעזור לאדם למצוא את הכוחות שלו.
והנה עוד דבר שחשוב שתזכרו: אם יש מחשבות אובדניות, אם יש מצוקה חריפה – חשוב מאוד להרחיק ולמנוע גישה לאמצעים מסוכנים. כן, גם אם זה נראה לא קשור להוציא מהבית את כל האמצעים המסוכנים – חבל, כלי נשק, כדורי שינה בארון האמבטיה. המטרה היא למנוע אפשרות לפעולה אימפולסיבית שאין ממנה חזרה.
ודבר אחרון: אל תישארו עם זה לבד. אם אתם מלווים אדם בסיכון אובדני, אם אתם קרובים לאדם שנמצא במצוקה חריפה – גם אתם מתמודדים עם לא מעט לחץ וקושי רגשי. שתפו גם אתם אנשים מסביבכם, קבלו מהם תמיכה, פרספקטיבה רחבה יותר, סיוע ועזרה מעשית. קשה ללוות אדם במצוקה רבה, וגם את זה עדיף כל כך לעשות ביחד ולא לבד.
למי אפשר לפנות?
- מוקד תמיכה ארצי של ער"ן: 1201
- אתר האינטרנט של סהר, מידע והקשבה ברשת – הקליקו כאן
- לאתר התוכנית הלאומית למניעת אובדנות – הקליקו כאן
- ניתן גם לפנות לכל איש טיפול: לרופא משפחה, לפסיכולוגית, פסיכיאטרית, לקופות החולים או בתי החולים.
