הנושא שאני מתייחסת אליו היום חשוב לי מאוד בחיים. אני מתכוונת לכתיבה כנה, כתיבה ישירה ואמיתית, ולמשמעות שלה עבורי.
הכתיבה עבורי היא מקום מפלט, התחום שבו אני מרגישה שיש לי יכולת, שאני אפילו יחסית טובה בו. אומנם אני לא הכותבת הכי מוכשרת ברמת הכתיבה או בביטוי היכולת הספרותית, אבל זו כתיבה ייחודית לי. היכולת לתאר חוויות באופן שקוף וכן מאפשרת לי להכניס למשוואה תוכן בעל ערך, שבעבורי, ואני מקווה שאולי גם עבור אחרים, הוא יקר מפז.
אני מרגישה שהקול שלי חשוב ובעל ערך עבור אנשים אחרים. שהוא מאפשר לכל מי שחווה חוויות דומות להרגיש פחות לבד. להרגיש שיש אחרים שמתמודדים עם אותם אתגרים, שחווים את אותו הקושי. אני יודעת כמה זה בודד להרגיש שאתה לבד ושכולם סביב "חיים את החלום". אני יודעת כמה קשה ההרגשה שכולם יותר טובים ומוצלחים, וכמה מנחמת הידיעה שכולנו חווים קושי כזה או אחר.
הרבה זמן הייתי בטוחה שרק אני לא מצליחה, שרק אני חסרת יכולת. לא יכולה לדבר. צריכה עזרה כמעט בכל ביטוי או פעולה. היום, כשאני לא מצליחה לעשות משהו, אני מזכירה לעצמי שאפילו איינשטיין לא תמיד צדק ולא בהכרח היה מוצלח בכל. שהמחשבה שכולם סביבי חיים באושר, בהצלחה ובפאר, היא בסך הכל אשליה שמשותפת לרובנו, בוודאי לרובנו עם המגבלות. שגם מי שנראה מושלם מכל הבחינות חווה תסכול, קושי וחוויה של כישלון.
לכן חשוב לי לתאר את המציאות כפי שהיא, מבלי לייפות ולכסות אותה או עליה. לכן חשוב לי להצליח לתאר את הקושי בכנות.
בסופו של דבר, מה שמגדיר את ההצלחה עבורי הוא היכולת לגעת באחר, בחוויה האנושית, בקושי שבפנים. בסופו של יום, ההצלחה הזאת היא הדבר שנותן לי כוחות, שדוחף להתקדם ולהמשיך.
אני מוקירה תודה על ההזדמנות הזאת שנפלה בחלקי. לפעמים קשה לאנשים להבין את הפתיחות הזאת שאינה נהוגה לרוב בחברה שלנו. גם בגלל זה, חשוב לי להסביר את הערך שאני מוצאת בה, בפתיחות הזו, בכנות הזו, ואני מקווה שהיא תסייע ותחזק אחרים, כמו שהיא משקפת ומחזקת אותי.
