חושך, וקושי לנשום. זה מה שאני זוכר מהימים הראשונים של הפוסט טראומה. בדידות – זה מה שהגיע בהמשך. אנשים לא הבינו והייתי כל כך לבד. והרגשתי אשם, כל כך אשם. קשה להסביר למישהו שלא היה שם כמה אשמה מרגישים. למה אני זכיתי לחיים טובים יותר? למה אני יצאתי משם? למה הם נשארו? אולי אני רע כי השארתי אותם לסבול?
אנשים אוהבים לשאול אותי ממה הפוסט טראומה שלי. יש לי שתי תשובות: 1. מהרבה אירועים בהם הרגשתי שאני בסכנה, שאני עומד למות, ולצערי היו הרבה כאלו. 2. מרגעים בהם מישהו הפסיק לראות אותי בתור בן אדם. רגעים בהם הייתי חפץ. בין אם זה חפץ להוציא עליו תסכול ובין אם חפץ לקחת ממנו בכוח משהו. הרגע הכי כואב בחוויה הזו הוא לדעת שאיבדתי את האנושיות שלי בעיני מישהו. מישהו לא ראה אותי כבן אדם.
והחלק הכי קשה זה הביורוקרטיה. לחכות חודשים כשאין לי מה לאכול, כדי לקבל את ההכרה שאני פוסט טראומתי. לקבל סירוב, להילחם. ובזמן הזה לחשוב: למה לי בכלל? אני רק רוצה שהכל יפסיק. ולמי אני אחסר? מי ישים לב שאני לא פה? אני רק עול.
זה שקר כמובן. הכל שקר. המוח שלי שיקר לי באותם ימים קשים. המוח שלנו מסוגל לשקר לנו. כי האמת היא שהייתי חסר להרבה אנשים. והאמת היא שאין דבר כואב יותר מלאבד מישהו לאובדנות. אני יודע, כי איבדתי השנה מישהו קרוב אליי שהתאבד. אני יודע שהוא חשב שהוא לא משמעותי, שהוא עול, שעדיף הוא ימות. אבל האמת היא שאין יום שבו אין לי חור בלב בגודל של הבן אדם הזה. המוח שלו שיקר לו, הוא אמר לו שהוא חסר משמעות, אבל זה היה שקר.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
לחכות שהמדינה תכיר בך, לקבל סירובים על גבי סירובים, להרגיש לבד, להרגיש אשם, לשאול את עצמך למה אני ניצלתי כשאנשים אחרים לא – אלו תחושות משותפות לכל הפוסט טראומתיים. אני לא עברתי טבח, התמונות שקופצות לי לראש בפלאשבק הן תמונות אחרות. אני בטוח שאני לא מתחיל אפילו להבין את רמות הכאב שניצולי טבח חווים, כמו שיראל גולן (22) ז"ל, ששמה אתמול קץ לחייה.
אבל אני כן יודע איך פוסט טראומה מרגישה, ואני יודע מה המוח שלנו אומר לנו, ואני יודע כמה קשה להילחם בעצמנו – כמה קשה להרגיש את הבגידה כשהמוח שלנו לא עובד לטובתנו אלא נגדנו. כשקשה לנשום. כשאי אפשר לאכול או לישון או להיות לבד. כשהכל בלתי נסבל.
אבל אני יכול להגיד לכם כמה דברים:
1. זה משתפר. איך שאתם מרגישים עכשיו זה לא איך שתרגישו תמיד. עוד עשר שנים תסתכלו אחורה ותהיו גאים בעבודה שעשיתם. שנה זה כלום במונחי החלמה. גם אם דברים מרגישים בלתי נסבלים כרגע, זה לא יימשך לתמיד. תשרדו. בבקשה תשרדו. תשרדו מספיק בשביל לראות איך טיפול נפשי + זמן מרפאים הכל – גם את הכאבים הקשים ביותר.
2. הביורוקרטיה בסוף מסתדרת. לביורוקרטיה יש את הקצב שלה, והיא מחורבנת. אבל זה שקיבלתם סירוב לא אומר שלא מאמינים לכם או שאין לכם מקום בעולם. ביורוקרטיה לא מאשרת את מה שעבר עליכם. ביורוקרטיה זו ביורוקרטיה. היא אכזרית וקשה והיא לא מעידה עליכם כלום. בסוף זה יסתדר, גם אם זה לא נראה ככה עכשיו. אתם תקבלו את מה שמגיע לכם בזכות ולא בחסד.
3. אתם חשובים ויקרים, גם אם המוח שלכם אומר משהו אחר. אתם לא עול!! העולם קשה וכואב בלעדיכם!!
4. התגובות הקשות שלכם הן תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. בכל ההיסטוריה אנשים הגיבו ככה לאירועים טראומתיים. הטיפול בפוסט טראומה נוסה לראשונה על חיילים, על פדויי שבי ועל ניצולי שואה. כן, ניצולי שואה חיו עם פוסט טראומה קשה! כי זו תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. זו תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.
5. אני ועוד פוסט טראומטיים שנלחמנו את המלחמות הללו ברשויות, אנחנו נעזור לכם. אנחנו נילחם בשבילכם. אתם לא לבד.
*************************
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים, 24/7, באנונימיות ובאופן מיידי. לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201, או כנסו לאתר ער"ן, או בצ'אט ווטסאפ במספר 052-8451201. ניתן לקבל עזרה גם באתר של סה"ר.
*************************
