קראתי השבוע ב"שווים" שחברת כנסת לשעבר, שירלי פינטו, כתבה שהיא פוגשת הרבה אנשים שדוחים אותם בראיונות עבודה בגלל המוגבלות שלהם. שצריך לבטל את חוק לרון, כי בגללו הרבה אנשים יוצאים לעבוד במשרה חלקית (כדי לא לפגוע בקצבה) ונאלצים לעבוד בעבודות פשוטות שלא משקפות את הפוטנציאל שלהם.
בואו אני אספר לכם משהו… יש לי חבר אוטיסט. הוא אקדמאי, אינטליגנט, מחונן באינטליגנציה רגשית, בקיצור פגז. אממה, לא מוצא עבודה. הוא הגיע למלווה תעסוקתית (שמגיעה לו מסל השיקום) וביקש שתעזור לו למצוא עבודה. סיפר לה שיש לו תואר ראשון, שעשה קורס בהייטק, ושהוא גר בדירה לבד. נשמע אדם נורמלי בתפקוד טוב.
ומה היא מציעה לו? בזיון.
עבודות פשוטות, לא מכבדות, שכר מינימום, שעמום תחת שאפילו מכונה יכולה לעשות. למה זה תמיד עבודות ביוב? למה שלא תציעי לו משהו בהייטק? אני חולמת באספמיה כאילו?
אני מבינה שהמלווה רוצה להראות אחוזי השמה גבוהים, אבל ראבאק, תני לו משהו שיהלום אותו כי הוא יהלום. הוא מחפש אתגר למוח. זה מאתגר אינטלקטואלית לעבוד בסופר? או בהקלדה העתק־הדבק? מאתגר יותר את המוח להישאר בבית ולשחק סודוקו, כפרה.
נו יאללה, לא הייתה ברירה וידידי הסכים להצעה של איזה משרד שהתפקיד הוא למלא טפסים. כלומר, למלא רובריקות במחשב. מונוטוני ומשעמם ברמות. מסתבר ששולחים לשם הרבה אוטיסטים. עבודה שחוזרת על עצמה – יש כאלה שמתאימים לזה. בשביל למכור את המשרה, מדמים לה פרסטיז' (יוקרה), המלווה אמרה לו ש: "לא כל אחד מתקבל לעבודה, צריך אנגלית ואוטיסטים בתפקוד גבוה".
מלווה תעסוקתית יקרה, יש סיבה שקוראים לזה "על הרצף האוטיסטי". כי זה רצף. יש אוטיסטים שזה בול עליהם עבודה כזו, אבל הוא אמר לך שהוא מחפש אתגר ומקום שאפשר להתקדם בו. העבודה שהצעת לא מכשירה אותו לשום מקצוע עתידי. הוא יכול להקליד עד המוות. זה תפקיד נישתי שאנשים לא רוצים לעשות – הקלדה משמימה של מספרים ומילים.
ידידי התחיל לעבוד במשרד וכבר הרגיש פגום. מסתבר שהוא מתבלבל כשהוא מקליד את המספרים. סליחה, מישהו טרח בכלל לשאול אותו אם הוא דיסלקט לפני ששלחתם אותו לשם? לא. מישהו בכלל הקשיב למה שהוא רוצה? לא. הרי הוא ביקש משרה חלקית. גדול עליו משרה מלאה. ומה היא אמרה לו?
"אתה צריך להתאים את עצמך לשוק העבודה" – כלומר לעבוד חמישה ימים, משמרת מלאה.
מלווה תעסוקתית, נסיכה שלי, אם הוא היה מתאים לשוק העבודה, הוא לא היה זכאי לסל שיקום. הוא גם לא היה צריך את העזרה שלך בליווי תעסוקתי.
הוא עבד שם שבוע ואז שיתף אותי: "רננה, את לא מבינה איזו אווירה יש שם. אסור לדבר בזמן העבודה, אנשים מדברים בלחש, אסור לאכול ולשתות בזמן ההקלדה. במטבחון יש שולחן וכיסא אחד, אז אנשים אוכלים במסדרון ועל המדרגות. האחראית מלמדת אותנו משהו במשרד וצריך לחזור על החומר בבית על חשבון זמננו הפרטי והם גם בוחנים אותנו יום למחרת שאכן למדנו בבית. ויש יעדים להקלדה, צריך להקליד מהר, והאחראית עוברת ומאיצה בנו "מה, אתה עדיין מקליד את זה?".
במשרד מכובד שרוצה לשמור על העובדים יש תרבות ארגונית. משאבי אנוש עושים הכול כדי לשמר את העובדים. אני ראיתי בהייטק מטבחונים מפוארים עם מקררים מפוצצים באוכל, שכר גבוה לעובדים, חופש בניידות ותנאים טובים. אבל תגידו, מה האינטרס של המשרד שידידי עבד בו, לשמר את העובדים? זו עבודה שכל אחד יכול לעשות וזו אוכלוסייה חלשה.
לא מספיק שכר מינימום, יש גם דרישות להספק. אני מבינה שזה עסק חברתי, כלומר מתהדר שהוא נותן מקום עבודה לאוטיסטים וכל הכבוד להם. אבל לידידי יש חשיבה ביקורתית וסטנדרטים. בן אדם משכמו ומעלה, למה הוא צריך להרגיש שם פגום כי הוא איטי? כי הוא דיסלקט? עם כל הכבוד, זו עבודה שמבזה אותו. זה לא מה שאני מאחלת לו בגיל 40.
אחרי שבוע, הם לא היו מרוצים ממנו. כנראה הם לא רגילים לאי ציות וביקורת על המערכת. עשו לו שיחה. בינתיים, יצא לו לדבר עם אוטיסט אחר שעזב את העבודה הזו אחרי שנתיים:
"למה עזבת?"
"אחרי שנה וחצי ביקשתי העלאה בשכר. לקח זמן, ורק אחרי שנתיים הסכימו להעלות לי. השכר עלה ב-1.90 שקל לשעה, זו בדיחה, אז עזבתי".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
זה מזכיר לי את קרל מארקס, שהמציא את המונח "העבודה המנוכרת". אתם יודעים שפעם העבודה הייתה משותפת? עבדנו בשיתוף פעולה. אחר כך נוצרה חלוקת עבודה.
פעם בן אדם ייצר סיכה לבדו, אבל פתאום קמו מפעלים ויש חלוקת עבודה, אז כל מפעל מייצר חלק אחר בסיכה, ואז ביום אחד מצליחות להיווצר 48,000 סיכות, איזו יעילות.
אבל! עם היעילות, העבודה הפכה לפס ייצור משעמם לפועלים. יש תפוקה אדירה שהתחילה עם חלוקת העבודה ועם מנוע הקיטור. אבל מרקס ראה את הבעיה. הוא אמר שהעבודה מנוכרת כי:
- הפועל מנוכר מהתוצר. פעם הנגר היה בונה שולחן, והוא היה הבעלים של השולחן, אז היה לו קשר לתוצר. היום ידידי מקליד טופס לא מעניין שלא קשור אליו.
- הפועל מנוכר מתהליך העבודה. ידידי משועמם, הוא לא מגשים את עצמו בהקלדה, להיפך, הוא מתכחש לכל הכישרונות שלו כשהוא מקליד עם כולם כמו בורג על פס ייצור.
- הפועל מנוכר מבעל המפעל, מהקולגות ומהזולת. אדם הוא חיה חברתית. פעם מימוש עצמי בא דרך אנשים אחרים. אבל בעבודה המנוכרת, כשהאדם כבר לא תלוי בשבט שלו כמו פעם, אז האדם רואה אינטרס באנשים, אנשים הם אמצעי, כמו שהבוס רואה את ידיד שלי – עובד, אמצעי.
- מנוכר מהמהות האנושית.
מרקס לא הבין למה הפועלים לא מורדים. הם אנשים חופשיים, למה הם מסכימים לניצול? כי יש להם משפחה לפרנס ואין להם אמצעי ייצור והון כמו שיש לקפיטליסט. במקרה של ידידי, יש הרבה אוטיסטים שלא יודעים אחרת. חוץ מזה, אולי חלקם כן צריכים את המבנה הזה.
כשידידי פנה למלווה ואמר לה שהעבודה לא מתאימה לו, היא אמרה: "אתה צריך קודם לרכוש מיומנויות עבודה" – כלומר, הוא צריך להפנים קודם איך עובד שוק העבודה, למשל שמגיעים בזמן, שיש יעדים, שיש חוקים.
הוא עבד קודם לכן במשך שנים! וואי, איך אני מתוסכלת.
יש משהו שהמלווה התעסוקתית רואה שאני לא? מישהו מוכן להאיר את עיני?
