רגשות עמוקים כמו פחד, אחדות ודברים נוספים שקשה לתאר במילים, לצד שיפור בבריאות הנפש – אלה הן חלק מהעדויות שעלו בסקר שנערך לאחרונה בקרב 233 אנשים לגבי החוויות שעברו בשימוש בסמים פסיכדליים כמו אל.אס.די. ופסילוסיבין. תיאורים כאלה אינם יוצאי דופן אבל המשתתפים בסקר דווקא כן היו: כולם היו אנשים על הרצף האוטיסטי.
התוצאות, שפורסמו באוקטובר בכתב העת Psychopharmacology, מעלות את האפשרות שסמים פסיכדליים עשויים להועיל לקבוצה שלמה של אנשים שעד כה נעשו מעט מאוד מחקרים שבדקו את השפעתם עליהם.
לאנשים המאובחנים עם אוטיזם סיכויים גבוהים יותר לסבול גם ממחלות נפשיות כמו דיכאון, חרדה, התמכרות לסמים והפרעות אובססיביות קומפולסיביות. במחקרים שנעשו בקרב אנשים לא אוטיסטיים, הוצע כי סמים פסיכדליים עשויים לעזור במצבים כאלה, אם כי אין טיפול פסיכדלי שאושר עד כה בארה"ב. אבל בקרב אנשים אוטיסטיים בוצע עד כה מחקר לא מקיף אחד בנושא. כעת מספר מחקרים קטנים נוספים מתחילים לבחון את יתרונותיהם וסיכוניהם של הסמים הללו בקבוצה זו.
הניסוי האחרון שנעשה בנושא בקרב אנשים על הרצף, ופורסם ב־2018, כלל 12 מבוגרים אוטיסטיים עם חרדה חברתית חמורה, שעברו טיפול בשיחה בשילוב עם MDMA או פלצבו. הנבדקים שקיבלו MDMA חוו "שיפור מהיר ועמיד" בתסמינים שנמשך לפחות שישה חודשים, דיווחו החוקרים.
"יש צורך במחקרים מקיפים יותר", אומר ד"ר הוסיאנג־יואן לין, פסיכיאטר ומדען קליני במרכז ההתמכרות ובריאות הנפש באוניברסיטת טורונטו, קנדה. "לא נוכל פשוט לומר שהתגובה לטיפול במוח נוירוטיפיקלי תהיה זהה במוח אוטיסטי".
ד"ר הוסיאנג־יואן מוסיף, כי תגובות לסמים פסיכדליים עשויות להשתנות באופן דרמטי גם בין אנשים עם אבחנה של אוטיזם. "הבדלים אישיים קיימים בכולם, אבל הם נרחבים יותר בקרב אנשים אוטיסטיים.
מחקר אחד שמתרחש בימים אלה בקינגס קולג' בלונדון, משתמש בסמים פסיכדליים כדי לחקור את ההבדלים הללו במוח. הפסיכיאטרית והנוירופסיכולוגית גריינה מקאלונן וצוותה סיימו לאסוף את הנתונים למחקר שבו 39 מבוגרים עם אוטיזם ו־30 אנשים שאינם על הרצף ביצעו מבחני עיבוד חושי, כגון תגובה לרעש לא צפוי, עם ובלי מינון נמוך של פסילוסיבין. בעזרת בדיקות כמו MRI ו־EEG יבדקו החוקרים את התגובות הביולוגיות לחומר. "המטרה היא לספק מידע 'מבוסס נוירו־מדע' לאנשים אוטיסטיים ששוקלים אם להשתמש בסמים פסיכדליים עבור תסמינים של בריאות נפשית", מסבירה מקאלונן.
מחקרים אחרים ניסו להשיג ראיות אודות סיכונים ויתרונות של סמים פסיכדליים מתוך דיווחים של אנשים אוטיסטיים שכבר השתמשו בהם. אהרון פול אורסיני, מייסד האתר NDpsychedelic.com – קטלוג מקוון לשירותים פסיכדליים לאנשים עם שונויות נוירולוגיות – אסף כ־8,000 עדויות כאלה, בעיקר דרך קהילה מקוונת שהקים.
אורסיני, אוטיסט בעצמו, אומר כי העדויות מציעות שסמים פסיכדליים עשויים לטפל בבעיות מרכזיות של אנשים אוטיסטיים, המתמודדים עם בעיות בריאות נפשית.
מסקר שערכו לאחרונה אורסיני וצוותו המדעי, עלה כי 82% מהמשיבים ציינו ירידה במצוקה פסיכולוגית ו־78% דיווחו שהרגישו פחות חרדה חברתית כתוצאה מהחוויה הפסיכדלית המשמעותית ביותר שלהם. אבל חלקם ציינו גם כי החוויה עוררה אבל עז, פחד, פרנויה ותחושות של בידוד. אורסיני סבור שסביבה בלתי מבוקרת היא לרוב האחראית לכך.
אולם גם בסביבות מבוקרות החוויה עלולה להיות לא חיובית. "עובדה ברורה היא שחלק מהאנשים חווים חוויות שליליות," מוסיף ג'ק סטרוד, פסיכולוג קליני מבוסטון והעורך הראשי של המחקר. ועדיין, "זהו הסקר הראשון בקרב מבוגרים אוטיסטיים שמציע את האפשרות שהם עשויים להפיק תועלת משמעותית מחוויות פסיכדליות. זה מצביע על כך שנדרשים מחקרים נוספים בנושא".
הסקר של אורסיני וד"ר סטרוד לא כלל שימוש ב־MDMA, הידוע ביכולתו לעורר אמפתיה ותחושת חיבור. חומר זה יהיה במוקד מחקר המשך שהצוות מפתח כעת.
מחקר על השפעת MDMA על בני נוער עם אוטיזם צפוי לצאת בינואר הקרוב באוסטרליה במטרה לבדוק את השפעת החומר בשיפור מצבים של חרדה חברתית. ויש עוד ניסויים, מחקרים וסקרים נוספים שבודקים במקביל את נושא השפעת הסמים הפסיכדליים על אנשים עם אוטיזם.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
"הניסויים הנוכחיים והמתוכננים יגבילו את ההשתתפות לשני השלישים מהאנשים עם אוטיזם שאין להם מוגבלות שכלית. הצורך בקבלת הסכמה מדעת הוא סיבה מרכזית לכך", מסביר חוקר האוטיזם ויליאם מנדי מיוניברסיטי קולג' בלונדון. "אנשים חייבים להבין היטב מה הם מסכימים לעשות. אם טיפולים פסיכדליים יתבררו כבטוחים ויעילים עבור אוטיסטים ללא מוגבלות שכלית, החוקרים עשויים להיות מסוגלים להרחיב בזהירות את היקף המחקרים.
"למרות שהתחום עדיין בחיתוליו", אומר ד"ר מנדי, "התוצאות עד כה מצביעות על כך ששווה להמשיך במחקר," אומר מנדי. "אנחנו צריכים לנקוט צעדים כדי לתת לעוד אנשים אוטיסטים הזדמנות לשגשג".
