מדור “שווים סיפור” מתפרסם בחסות מפעל הפיס
העובדה שעומר אודווין בן ה־25 הוא צעיר על הרצף, לא מהווה עבורו מכשול בדרך שהוא מפלס בעולם האמנות. אמו אורנה מספקת הצצה לעולמו משום שהוא מוגבל ורבלית. "הוא הסיפור אבל הוא אינו יודע לספר אותו" היא אומרת.
עד סיום התיכון למד עומר במסגרת של כיתת תקשורת בבתי ספר רגילים. את השנתיים הבאות העביר בבית ספר לחינוך מיוחד ואף התנדב לתוכנית "גדולים במדים" בצה"ל, אבל משום היותו פציפיסט, לא המשיך והעדיף מסגרת לימודית אחרת. כיום עומר נמצא במסגרת מרכז מימוש של עמותת אלווין ישראל, שם מלמדים מגוון רחב של תחומים וכישורי חיים. "המטרה היא להכין אותם לעולם התעסוקה", מסבירה אורנה. "הוא מאוד אוהב ללכת לשם".
על תהליך היצירה של עומר מסבירה אורנה: "הוא מאוד מרוכז ומאושר כשהוא עובד. בדרך כלל הוא אוהב להישען על מישהו, והציור והפיסול הם המקומות היחידים שבהם הוא לא צריך את זה. הוא לא נותן שייגעו לו ביצירות או יגידו לו מה לעשות. הוא שקוע בעולם שלו, רגוע, מחייך".
בשנתיים האחרונות עומר מגלה גם כישרון רב בפיסול. הוא מפסל בסדנה של הפסל אלכס צ'רקוב ונעזר לשם כך בחונכת. באפריל 2024 הוצגו עבודותיו בתערוכת יחיד בבית האומנים בחיפה ומאז עלתה החשיפה וההכרה ביכולותיו כאומן. ציוריו הייחודיים, שאותם הוא יוצר בסגנון הפוינטליזם (ציור בנקודות צבע), בשילוב עם אימפרסיוניזם, נמכרים בארץ ובעולם.
"פריצת הדרך התרחשה בגיל 17, כשהבאנו לו מורה לציור שהפך לחבר קרוב ומנטור עבורו. המורה הוא מיקי גולדשטיין, אמן בעצמו, שעובד עם אנשים עם מוגבלויות שונות", מספרת האם. "הטכניקה באה מעומר, הוא יודע מה הוא אוהב. אנחנו הולכים יחד למוזיאוני אמנות".
לסגנון הפוינטליזם נחשף עומר לראשונה במוזיאון תל־אביב. "אחרי שיצא, הוא ידע לומר מה מצא חן בעיניו – הוא ראה ותיאר במדויק תמונה של הצייר הצרפתי ג'ורג' סרה, אחד מאבות זרם הפוינטליזם. לאט לאט הוא התפתח, לימד את עצמו טכניקות שונות ושכלל את יצירותיו.
אורנה מספרת, כי בתחילה היה קשה לעומר להיפרד מעבודותיו, אבל במהלך הזמן למד להבין ולהעריך זאת, ולדברי אורנה הוא מאוד נהנה מתשומת הלב וההערכה להן הוא זוכה. על אף גילו הצעיר, הוא הספיק לזכות בפרסים ולהציג בתערוכות בארץ ובחו"ל.
"אני מכיר את עומר מגיל 17 ויצרנו מערכת יחסים שהיא חברות של ממש", מספר מיקי גולדשטיין. "אנחנו מפרים אחד את השני מבחינה אמנותית ומספקים אחד לשני צורך קיומי חיוני לחיים. ראיתי בו תשוקה ופוטנציאל לציור בלי קשר להיותו על הספקטרום. עומר הוא אדם נורמלי לחלוטין, רק שונה. היצירה שלו זה הוא, אבל הוא לא יכול לפתח את מה שהוא עושה ללא תיווך. אני לא נוגע בעבודות ולא אומר לו מה לעשות".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
גולדשטיין מסביר על תהליך העבודה המשותף: "אנחנו מנהלים שיחות ובעזרת מעין מניפולציות או משחק, אני גורם לו לבצע בחירות או לקבל החלטות, שבצורה אחרת מכניסות אותו לחרדה. כמו, למשל, להחליט באיזה מכחול להשתמש, או באיזה צבע להתחיל. על מנת שיוכל לצייר לבד, הוא צריך לעשות הכנה לפני, כלומר הוא לא יכול להתחיל מאפס. היכולת האמנותית של עומר פותחת פתח לאנשים להסתכל על היצירה שלו כאמנות לכל דבר ולא כמשהו חריג שיצר מישהו חריג. הוא משקיע את כל כולו ביצירה שלו ומצליח לבטא את כל מה שהוא לא יודע להגיד. הוא אדם נאיבי, שמח וטוב לב שעולמו הפנימי עשיר וצבעוני. אני גם מאמין שיש לו עוד הרבה לאן להתפתח".
אודי הלר, יזם, מרצה, חוקר וכותב שנמצא גם הוא על הרצף, הוא פעיל לקידום אנשים על הרצף האוטיסטי ומייסד מכון איתן והמשרד לענייני אוטיסטים. בעמור הפייסבוק שלו הוא כתב: "סוף סוף, אחרי באמת חודשים שאני מנסה ומבקש, הצלחתי להשיג תמונה של עומר! והוא אחד הציירים הכי טובים שיש היום בישראל, והוא רק בן 25. בסטודיו שלו בבית הוריו הוא מוציא תחת מכחולו נקודות נקודות של אור ותקווה, של יופי וכישרון ייחודיים ומהפנטים שמעטרים גלריות ברחבי הארץ".
