עמוס שפירא, יו"ר ועדת החינוך בראי החינוך המיוחד, שנועדה לבחון את אתגרי ההכלה של תלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הכללית , הגיש היום (ד') את דו"ח ההמלצות לשר החינוך יואב קיש. במערכת החינוך יש יותר מ-300 אלף תלמידים ותלמידות עם צרכים מיוחדים, המהווים 12% מכלל תלמידי מערכת החינוך. שר החינוך הודיע כי הוא מאמץ את ההמלצות ומתכוון להתחיל ליישמן בצפון ובדרום כבר בשנת הלימודים הקרובה, כמובן באופן הדרגתי.
ההמלצות עשויות להשפיע דרמטית על יכולת השילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הכללית, ועל כלל תלמידי ותלמידות ישראל. בין המסקנות: היפוך הפירמידה – מתן עדיפות ראשונה לגיל הרך, הכשרה מתמשכת של צוותי החינוך להתמודדות עם כיתות הטרוגניות והקטנת הגנים וכיתות הלימוד לממוצע של 19 תלמידים בכיתה. כיום עומד הממוצע על כ-30 תלמידים לכיתה.
מכיוון שגם היום חסרים צוותי חינוך במערכת, ובוועדה מבינים שלא ניתן לפתור את המחסור הזה בשנים הקרובות, הוחלט לקצר את שבוע הלימודים בכל המערכת ל-5 ימים – ראשון עד חמישי. כלומר, תלמידי ישראל ילמדו פחות שעות בשבוע, אך הלמידה תהיה יעילה יותר מכיוון שיהיו הרבה פחות תלמידים בכל כיתה.
עמוס שפירא, יו"ר הועדה, הוא בעל ניסיון רב בניהול ארגונים גדולים במגזר העסקי והציבורי. הוא כיהן כנשיא אוניברסיטת חיפה, מנכ"ל אל- ל וסלקום, יו"ר אלו"ט לשעבר (בהתנדבות). גם את תפקיד יו"ר הוועדה החליט למלא בהתנדבות.
תקציר ההמלצות המרכזיות:
- בניית אמון: התנאי ההכרחי ליכולת של מערכת החינוך ליישם את ההמלצות ולהוביל לשינויים הנדרשים הוא אמון של כל השותפים, בדגש על אמון ההורים וצוותי החינוך, בכוונת ויכולת מערכת החינוך ליישם המלצות כה מעמיקות.
- הדרגתיות: תהליך היישום יתבצע באופן הדרגתי, תוך שיח והגעה להסכמות עם ההורים ויתר השותפים.
- הטמעת מדדים ויעדים לשילוב לכל שנת לימודים למהלך חמש השנים הקרובות, החל ברמת הנהלת מטה משרד החינוך ועד לרמת מנהלי מוסדות החינוך. זה תנאי הכרחי להצלחת התהליך ולבניית אמון.
- הכשרה ופיתוח מקצועי של צוותי החינוך: מתן ידע וכלים לצוותי החינוך בכלל מערכת החינוך, הן בשלב ההכשרה והן במהלך העבודה, על מנת לאפשר להם להתמודד טוב יותר עם האתגר הכרוך בניהול כיתה הטרוגנית.
- מתן עדיפות עליונה לגיל הרך (היפוך הפירמידה): ההשקעה בגיל הרך היא ההשקעה שמניבה את התשואה הגבוה ביותר. ההשקעה בגיל הרך בישראל היא הפוכה, וכתוצאה מכך מערכת החינוך משקיעה משאבים ניכרים בשלבי גיל המאוחרים, על מנת לתקן את מה שלא נעשה בגיל הרך.
- היפוך החשיבה: מערכת החינוך מקצה שעות רבות של הוראה בבתי ספר ובגני הילדים, כדי לפצות על גודל הכיתות (שאין דומה לו ב-OECD), אך התוצאות של גישה זאת אינן משביעות רצון. לאור זאת, יש לשנות את הגישה לפחות שעות לימוד מול הרבה פחות תלמידים גנים ובכיתות כך שממוצע התלמידים בגנים ובכיתות יעמוד על 19 תלמידים מול ממוצע 28 תלמידים בכיתה ומעלה (בין הגבוהים במדינות הOECD) .
- הטמעת החשיבה שהאחריות על שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים היא של מערכת החינוך הכוללת ולא של החינוך המיוחד.
- שיפור המענים בחינוך הרגיל: הוועדה סבורה ששיפור המענים של החינוך הכולל יגדיל את חלקם של ההורים הבוחרים בחינוך הכולל, ויקטין את כמות הפניות לוועדות הזכאות.
"לא רפורמה, אלא שינוי בסיסי עמוק"
שר החינוך, יואב קיש, אמר במסיבת העיתונאים בה הוצגו המסקנות: "חשבנו שנושא השילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים ייפתר עם הרפורמה ב-2018, אבל עדיין יש המון בעיות ונוצרו בעיות חדשות. אנחנו לא מדברים כעת על רפורמה – אלא על שינוי מערכתי בסיסי עמוק".
לדבריו, אחת הדרכים המרכזיות לשפר את מצב החינוך המיוחד וגם החינוך הכללי היא לעבור למתכונת של פחות ימי לימוד ופחות תלמידים בכיתות. "החל ממחר אנחנו נתחיל ליישם את המעבר לחמישה ימי לימודים ופחות תלמידים בכל הכיתות בצפון ובדרום", ציין קיש. משרד החינוך מתכוון לנצל את המשאבים הגדולים שניתנים במסגרת התוכניות להשבת תושבי הדרום והצפון לבתיהם, כדי להתחיל לקדם את השינוי הגדול במערכת החינוך.
יו"ר הוועדה עמוס שפירא אמר: "לא 'המצאנו את הגלגל'. רב ההמלצות כבר הועלו בעבר על ידי גופים ומומחים. עיקר הזמן של הוועדה הוקדש למצוא דרכים ליישום ההמלצות במסגרת משאבי כוח האדם הקיים בגנים ובבתי הספר. זאת, כדי שלא ניתן יהיה לטעון שההמלצות יפות אך לא ישימות.
"אני שמח לומר בסיפוק שההמלצות ניתנות ליישום במסגרת משאבי כוח האדם של מערכת החינוך . אכן יצטרכו השקעות נוספות בתשתיות, אך אלה יחזירו עצמן במהירות. אסור ללכת לפתרונות של טלאים. המערכת נמצאת בסחרור שמחייב שינויי שורש ומהר . אין ברירה אלא לחשוב אחרת. מערכת החינוך היא התשתית החשובה ביותר לחברה ולמשק.
"פער המענים בין החינוך הכולל לזה הכוללני הנפרד (החינוך המיוחד) גורם לכך שיותר ויותר הורים לתלמידים הזכאים לשירותי החינוך המיוחד בוחרים לשלוח את ילדם לחינוך נפרד, בין אם למסגרת כיתות חינוך מיוחד נפרדות בחינוך הכללי ובין אם לבתי ספר וגנים נפרדים. בחירה זאת היא למרות שמוסד חינוך מיוחד נמצא בדרך כלל רחוק מהבית ומפריד את התלמיד מהקהילה שלו.
"כתוצאה מכך המערכת משקיעה את רוב המשאבים בגידול מספר התלמידים בחינוך הנפרד, ורק את מיעוטם בשיפור השירות עצמו בחינוך הרגיל. אם רוצים לעצור את התהליכים האלה אין ברירה אלא לשפר את המענה של החינוך הכולל ב'טיפול שורש' שיביא את ההורים להעדיף מרצון את שילוב ילדיהם בחינוך הכולל על פני השמתם במסגרות נפרדות".
השאלה הגדולה: היישום
יש לציין כי נכון להיום רק 60% מהתלמידים עם צרכים מיוחדים משולבים בחינוך הרגיל, לעומת 40% שנמצאים במסגרות חינוך מיוחד. נתונים אלה לוקחים בחשבון גם את הילדים המתמודדים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות. ביחס לעולם המערבי, מדובר בנתוני שילוב נמוכים ביותר. לזה יש להוסיף את העובדה שמספר תלמידי החינוך המיוחד מזנק באחוזים גבוהים בשנים האחרונות – מה שדרש ממערכת החינוך להגדיל עוד ועוד את התקציבים לחינוך המיוחד.
במשרד החינוך מקווים שהעברת יותר תלמידים עם צרכים מיוחדים לחינוך הרגיל, בתנאים נכונים (כיתות קטנות יותר, מורים שעברו הכשרות מתאימות) – גם תחסוך לאורך שנים את המשאבים ההולכים וגדלים שנדרשים לחינוך המיוחד, וגם תסייע לתלמידים עצמם להשתלב טוב יותר בחברה הרגילה כהכנה להמשך החיים.
כעת השאלה הגדולה היא האם משרד החינוך יידע ליישם תוכנית כל כך מורכבת, הדורשת משאבים משמעותיים (רובם הגדול לבינוי – חלוקה לכיתות קטנות יותר, בנייה של עוד כיתות) ויכולות ניהול גבוהות, ובנוסף גם שיתוף פעולה של גורמים רבים שהתגייסותם למהלך חיונית להצלחתו, ובהם משרד האוצר, ארגוני המורים וההורים, שלכל אחד מהם אינטרסים שונים משלו.
קיש כבר הודיע שבראש הצוות ליישום התוכנית יעמוד מנכ"ל משרד החינוך מאיר שמעוני. לשמעוני מצפה כעת אתגר גדול ביותר.
