מחכים לנס: בנו של הפסיכיאטר המפורסם ד"ר אילן רבינוביץ, יותם, שעל הרצף בתפקוד נמוך, אושפז במצב קשה, כשהוא מורדם ומונשם במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים בילינסון.
יותם אושפז לאחר שנפצע, כשחבט את ראשו בקיר, בזמן שמטפלותיו צפו בסרט ולא שמו לב להתנהגותו, כך פירסמה המשפחה ברשתות.
"רצנו למטה ומצאנו אותו דופק את ראשו בקיר בזמן שהמטפלות צופות בסרט הודי", שיתף אביו בצער. המשפחה נקטה את כל אמצעי הזהירות כדי להגן על יותם, כולל חבישת קסדה סגורה, אך למרות זאת, הפגיעה הובילה להידרדרות מהירה ביכולת התנועה של יותם, עד לשיתוק מלא.
תוצאות בדיקת ה-MRI של יותם הראו שנגרם נזק משמעותי לעמוד השדרה, מה שהוביל לניתוח חירום של שמונה שעות. "הלב שלי נקרע", זעק רבינוביץ' בפוסט בפייסבוק לאחר המקרה. "לקחנו אותו בכיסא גלגלים לגינת בית החולים, היה שם עמוד והוא ניסה לקפוץ, אבל הרגל לא זזה". בפוסט הוריו גוללו את סיפורו של יותם שאהב מאוד ללכת ולקפוץ על עמודים.
הצוות הרפואי צפוי לנסות להעיר את יותם מההרדמה השבוע כדי לבדוק את השפעת הניתוח, כשהתחזיות מדברות על סיכוי של 70% להחלמה. המשפחה מתפללת לנס, ומקווה לשוב לשגרה חלקית כשהיא מקווה לשיפור ולו הקטן ביותר. "אם הוא רק יוכל ללכת, אפילו בצליעה, נהיה שוב המשפחה הכי מאושרת בארץ", כתבו ההורים.
קשיים גדולים, אהבה עזה
לאורך השנים שיתף רבינוביץ' באופן כן ואמיץ את סיפורו האישי ואת גידול שני ילדיו האוטיסטים, יותם וקרן. בספרו "פסיכיאטר על הספה" חשף את האתגרים והרגעים המרגשים בחייו כאב לילדים על הספקטרום.
רבינוביץ' תיאר את ילדיו כאוטיסטים ברמת תפקוד נמוכה, הזקוקים להשגחה צמודה 24 שעות ביממה. הם מתקשים בדיבור, רגישים לרעשים ולחום, ומציגים התנהגויות חזרתיות. למרות האתגרים, רבינוביץ' מדגיש את האהבה העזה שהוא חש כלפיהם ואת הרגעים המיוחדים שהם חולקים.
הוא סיפר על טקסים יומיומיים, כמו צביעת שיערה של בתו בת ה-19 פעם בחודש, ועל נסיעות ארוכות ברכב עם ילדיו בכל שבת, שהם נהנים מהן מאוד. רבינוביץ' תיאר בעבר רגע מרגש במיוחד כאשר בנו יותם, שהוא גבוה וחסון, אומר לו באיטיות "אבא אני אוהב אותך" – משפט שנחשב להישג עצום עבורו.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
רבינוביץ' מדגיש את חשיבות ההתאמה האישית בטיפול בילדים אוטיסטים, ומציין שאין שני אוטיסטים זהים, אפילו אם הם אחים. הוא מתאר את הטיפול כ"ריצת מרתון למרחקים ארוכים", הדורשת סבלנות, התמדה וגישה אינדיבידואלית לכל ילד.
למרות האתגרים, רבינוביץ' מדגיש את האופטימיות והאהבה במשפחתו. הוא מתאר את ביתם כ"בית פתוח, מלא שמחת חיים ואהבה אדירה", ומציין את התמיכה והמעורבות של בתו הבכורה דנה ושל חבריה בחיי אחיה האוטיסטים.
