מאת שרון תורג'מן
יש אנשים בעולם הזה שחיים את האמת כמו שהיא, בלי עטיפות. הם אומרים את מה שהם רואים – בלי פילטרים, בלי מסכות ובלי משחקים. לא מתוך חוצפה או רצון להתבלט, אלא כי כך הם חיים. עבורם, לומר אמת הוא מצב טבעי, כמעט בלתי נמנע.
לעיתים קרובות, אלה אנשים שמתמודדים עם אתגרים תקשורתיים או נוירולוגיים, כמו אוטיסטים, כבדי שמיעה או כאלה שמיומנויותיהם החברתיות אינן מפותחות דיין. הם מזכירים לנו שהחברה שאנחנו חיים בה עטופה בשכבות על שכבות של רעשי רקע: נימוסים (חלקם מאולצים), ניסיונות לרצות או "זריקת" רמיזות עמומות. הם, לעומת זאת, מביאים איתם מבט צלול ונטול הסחות על העולם.
הם לא "חסרים" כישורים חברתיים. יש להם כישורים אחרים – אולי אפילו טובים יותר: היכולת לראות את מה שאנחנו מתאמצים להסתיר. את מה שלא נעים לנו לומר.
תוכנית הטלוויזיה "ראיון מיוחד" שמשודרת בקשת 12 היא דוגמה נפלאה לעוצמה הזו. משתתפיה, צעירים על הספקטרום האוטיסטי, מראיינים ידוענים בלי לנסות להיראות "נכונים". הם פשוט שואלים את מה שבאמת מסקרן אותם.
כך למשל, במהלך ראיון עם דני קושמרו, הוא נשאל: "כמה כסף יש לך בחשבון הבנק?" – שאלה ישירה, לא צפויה, שלרגע הותירה את המגיש הוותיק חסר מילים. בריאיון אחר, נשאלה הזמרת קרן פלס: "מי האדם הכי שווה שאי פעם נישקת?" – שאלה שאולי רבים חשבו עליה אבל מעטים היו מעזים לשאול.
דווקא חוסר הסינון הזה מצליח לעורר תגובות כנות, עמוקות, ולעיתים אפילו מרגשות מהמרואיינים.
זהו כוחם של האנשים שרגילים לראות את המציאות בלי ערפל חברתי – הם מגרדים את פני השטח ומזכירים לכולנו את מה שחשוב באמת.
לצד ההתפעלות מהתוכנית, היו מי שטענו כי היא מציגה את המשתתפים באופן סטריאוטיפי ואולי אף עושה שימוש בייחודיותם למטרות רייטינג ובידור. אני מאמינה שביקורת כזו היא לא רק לגיטימית אלא גם חיונית. היא מבקשת לשמור על כבוד המשתתפים, לדייק את הדרך שבה הם מוצגים ולהבטיח ששיקולי רייטינג לא יבואו על חשבון הרגישות האנושית. בעיניי, דווקא משום שהתוכנית מצליחה לעורר שיח כן ופתוח, שהוא נדיר מסוגו, יש לה תרומה אדירה לשיח הציבורי וחשוב שהיא תמשיך להיות משודרת.
האמת הפשוטה, הכנה והבלתי מסוננת, אותה ראינו אצל משתתפי התוכנית, מתקיימת גם בעולמות תקשורתיים אחרים כמו זה של כבדי השמיעה. שם יש איכות גבוהה של הקשבה. כשאתה לא שומע כל כך טוב, אתה לא יכול להסתמך רק על הצלילים ולומד להקשיב דרך העיניים, הגוף והלב. אתה בוחן את הבעות הפנים, את שפת הגוף ואת מה שלא נאמר – ומרגיש.
לעיתים, השקט "הכפוי", אם אפשר לקרוא לו כך, מהדהד את המשמעות האמיתית שמאחורי המילים שנזרקות לחלל האוויר.
העולם השומע, לעומת זאת, עסוק לא מעט ב"מה" לומר, ב"איך זה יישמע" או ב"מה יחשבו על". הוא מתמכר לאסתטיקה של הדיבור – לפעמים על חשבון תוכנו. שם, האמת עלולה להיחשב בוטה. ישירה מדי. לא נעימה. אבל אולי דווקא בגלל זה, היא חשובה כל כך.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
אנשי ה"אמת", כפי שאני אוהבת לקרוא להם – בין אם הם אוטיסטים, כבדי שמיעה או פשוט כאלה שמתקשים להסתגל לקודים החברתיים המקובלים – הם המראה של החברה. המראה שניצבת מולנו ושואלת: האם הדרך שבה אנחנו מתקשרים משקפת את מי שאנחנו באמת?
כשאנחנו מסתבכים בעוד ועוד ניסוחים, כותרות ופרשנויות – הם מזכירים לנו את הערך האבוד של הפשטות. את הקסם שבדיבור ישיר. את האומץ לומר דבר מה, גם אם הוא לא "פוליטיקלי קורקט".
וזה, אולי, הכישור החברתי הגבוה ביותר שקיים: להיות נאמן לאמת שלך, לומר אותה ולראות את האחר מתחת למסכות.
שרון תורג'מן היא יועצת משכנתאות וכבדת שמיעה, הפועלת לקידום נגישות ושוויון לאנשים עם מוגבלות
