דיכאון והפרעה דו־קוטבית יכולים לפגוע קשות בחייו של אדם צעיר, והם מופיעים לעתים ללא אזהרה מוקדמת. כעת מציע המדע אפשרות לחזות אותם מראש.
חוקרים באוניברסיטת דלהוסי שבקנדה גילו שבדיקה גנטית יכולה לסייע בהערכת הסיכוי של אדם ללקות בדיכאון או בהפרעה דו־קוטבית בדיוק גבוה בהרבה מאשר אינדיקטורים אחרים.
במחקר החדש, שפורסם בשבוע שעבר ב-JAMA Open Network, הם דיווחו ששמונה מדדי סיכון פוליגניים שונים קשורים לסיכוי של אדם לפתח דיכאון מז'ורי או הפרעה דו־קוטבית. מדדי סיכון פוליגניים מקבצים יחדיו אלפי וריאנטים גנטיים מהגנום של האדם. לכל וריאנט בנפרד עשוי להיות קשר חלש עם הסיכוי להפרעה, אך כאשר אלפים מהם נאספים למדדים פוליגניים, הקשר מתחזק.
קייט פרימן, סטודנטית לדוקטורט במדעי הרפואה הנוירולוגית בדלהוסי, גילתה שמדדי סיכון פוליגניים הממפים תכונות אנושיות הקשורות לבריאות נפשית, כגון ויסות עצמי ונטייה להתנהגויות התמכרותיות, תורמים כולם לסיכון להתפתחות דיכאון או הפרעה דו־קוטבית.
בעתיד מנבאים אלה יוכלו לסייע בבחירה בין תרופות אנטי־דיכאוניות לבין מייצבי מצב רוח לצורך טיפול ראשוני. החוקרים מזהירים כי כלי הניבוי אינו מוכן עדיין לשימוש קליני ונדרש מחקר נוסף לפני שיוכנס לשימוש.
שני מחקרים אחרים שמתוכננים לצאת בזמן הקרוב נועדו לתקף את יעילותה של בדיקת דם לדיכאון אחרי לידה. אם יצליחו בכך, הבדיקה תהיה זמינה בתוך שנים בודדות.
דיכאון אחרי לידה הוא הסיבוך הנפוץ ביותר המקושר ללידה ומשפיע על כאחת מתוך שבע נשים. הוא גורם להתפרצויות של דיכאון חמור וחרדה, מקשה מאוד על ההיקשרות אל התינוק ועלול להוביל למחשבות אובדניות. אף על פי כן, רק כשישה אחוזים מהנשים פונות לקבלת עזרה רפואית. בושה, סטיגמה וחוסר מודעות עלולים לעכב את האבחון, דבר שפוגע בטווח הארוך בתינוק ובאם.
בדיקת דם פשוטה שתוכל לנבא את התפרצות הדיכאון לפני הופעת הסימפטומים מספקת תקווה חדשה – דבר שגם מרמז על עתיד שבו טיפולים יוכלו לעבור מתגובתיים למניעתיים.
מחקרים בנושא נערכים מזה עשור. מדענים זיהו ביומרקרים אפיגנטיים (אינדיקטורים בד.נ.א. המצביעים על שינויים באופן ביטוי הגנים) שיכולים לנבא דיכאון אחרי לידה ברמת דיוק של 80% בשליש השלישי להריון, על פי מחקר משנת 2020 שהתפרסם במגזין Psychiatry Research.
ביומרקרים אלה ניבאו דיכאון אחרי לידה אצל נשים בעלות היסטוריה של דיכאון, ואצל כאלה שבעת הבדיקה לא הראו שום סימן לדיכאון, על פי תוצאות מספר מחקרים. אם ממצאים אלה יוכלו לשמש כבדיקות דם סטנדרטיות, אזי מטופלות בעלות סיכון גבוה יוכלו לקבל טיפול לפני הופעת הסימפטומים.
ייתכן שהבדיקות הללו יוכלו אף לצמצם את הסטיגמה – שהרי הן מדד אובייקטיבי המצביע על סיבה ביולוגית, מה שמסייע להגדיר את התופעה כמצב רפואי הדורש טיפול.
