**** אזהרת טריגר: הטור עוסק באובדנות *****
תכף ניכנס ליום הזיכרון ה-77 של מדינת ישראל ובנאומים נשמע עליהם הרבה פחות, אם בכלל. אני מדבר על הלומי הקרב, על גיבורי הנפש, שלא נהרגו בשדה הקרב הפיזי, אך בקרב בינם לבין עצמם, בחזית הפרטית, איבדו את חייהם.
גיבורי נפש עם פוסט טראומה, הלומי הקרבות, הביאו את השטח איתם הביתה. לשארית ימיהם, הם היו השטח והשטח היה הם. אותם גיבורים בחרו לסיים את חייהם כי לא היו מסוגלים לסבול יותר ונהרגו מ"רסיסי הנפש" שהתפזרו לכל עבר.
אל לנו כחברה לחשוב או להאמין כי אותם גיבורים התאבדו פתאום. כנראה שהם "התרגלו" במשך תקופה מסוימת להיות סוג של "שבורים שלמים" כלפי חוץ, אולי הם שידרו "הכל בסדר" ובדיוק בזמן הזה קרסו לתוך עצמם, ואולי במקביל לכך נאלצו להתמודד עם יותר מידי ביורוקרטיה לאומית ופחות מידי חיבוק ולגיטימציה.
את הנר השקוף אני בוחר להבליט השנה לצד הנרות הגלויים של כל גיבורות וגיבורי ישראל ולתת לו מקום ונוכחות מעצם ההתייחדות עם זכרם של קורבנות האובדנות, גיבורי המלחמה על הנפש. אני קורא לנואמים בטקסים השונים להוסיף שורה לכבודם, לתת מקום בלב ובמרחב הזיכרון הפיזי גם להם.
ביום הזיכרון ה-77 של מדינת ישראל, כשאדליק את הנר השקוף, אזכור כי יש בו אלמנט של החמצת חיי אדם. הוא לא רק נר בגוון של צהוב שקוף, הוא גם נורה אדומה שחייבת לפקוח עיניים לקודקודי ההחלטות, נורה המבקשת לחזק ולשפר באופן תמידי את המענים למתמודדים עם פוסט טראומה, לפעול יותר למימוש התקציבים שהוקצו להם ולהגדיל את התקציב בתחום, להיות יותר זריזים ונחושים במענים אליהם, ולהילחם בנחישות בביורוקרטיה על כל נפש של כל אדם, כאילו הייתה של ילדיהם והקרובים להם ביותר.
יהי זכרם של גיבורות וגיבורי המלחמה על הנפש ברוך.
***********************
חשים מצוקה? אל תישארו עם זה לבד. למי אפשר לפנות לעזרה:
- מוקד תמיכה ארצי של ער”ן: 1201
- אתר האינטרנט של סהר, מידע והקשבה ברשת – הקליקו כאן
- לאתר התוכנית הלאומית למניעת אובדנות – הקליקו כאן
- ניתן גם לפנות לכל איש טיפול: לרופא משפחה, לפסיכולוגית, פסיכיאטרית, לקופות החולים או בתי החולים.
***********************
רוני גבריאל שדה, מרצה, יזם עסקי וחברתי ומתמודד נפש עם מאניה דפרסיה, פעיל למען משרתי מילואים וכוחות הביטחון בתהליכי עיבוד אירועי לחימה
