שמעתי על פוביה ממחטים, שמעתי על פחד מרופא שיניים. אבל למה קשה לי כשנוגעים בי דווקא שם?
לאחרונה התחלתי לקחת כדורים לחוסר איזון הורמונלי, בתקווה שהם יסדרו לי את הדיכאון לפני מחזור. אממה, שמתי לב שאחרי שלקחתי אותם איזה שבועיים, פתאום מגרד לי שם למטה. אוי לא! הכדורים גרמו לפטרייה? רק לא רופא נשים, פליז.
לבני אדם יש נטייה לדחות משימה לא נעימה, אז התקשרתי לרופא אונליין וביקשתי משחה לפטרייה. רק לא ללכת למיון נשים עכשיו. איכס, לשבת שם שעות בחדר המתנה עם מלא נשים בהיריון סביבי, מפחדת להיכנס לרופא. זה מורט עצבים.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
קיצר, קניתי משחה, שבוע אני מורחת וכלום. עדיין מגרד. איףףף, חייבת ללכת למיון. אני מגיעה לשם, נכנסת לרופא, רואה איש ממורמר שכבר 400 שנה במערכת. עוד לא אמרתי לו "שלום", והוא כבר מחנך אותי: "כן? מה כל כך דחוף שבאת למיון?".
שומע? תור לרופאת נשים שלי זה בעוד שלושה חודשים, מה אני אמורה לעשות? להתגרד למוות? אבל לא עניתי לו.
"בואי נבדוק". עליתי על הכיסא הגניקולוגי, זה שצריך לשכב אחורה ולפתוח רגליים למעלה. "אני מוכנה, דוקטור". הוא הסיט את הווילון והתיישב מולי. "אני אפתח שתראה, רק אל תיגע בי". הוא לא הבין: "מה, לא קיימת יחסים?". "לא קיימתי 15 שנה. אני לוקחת 3 כדורים לחרדה, זה לא אישי".
הוא לא נגע, רק הביט: "הכול נראה בסדר, ניקח תרבית לבדיקה". הוא שלף ברווז חדש מהניילון (מכשיר פלסטיק שנפתח ונסגר). בשבילי זה ברווז האימה כי פעם צבטתי את עצמי איתו.
"רק לא הברווז". "אז איך אני אקח דגימה?". "אני אקח, תביא לי מטוש". הוא הבין שיש פה פריק קונטרול וזרם איתי, נתן לי מטוש וכיוון אותי איך לקחת את הדגימה.
וואו, איזה מזל שלא עניתי לו בהתחלה!. אני בורדרליין עצבן, מזתומרת "מה דחוף" דוקטור? מי אתה שתגיד לי מתי להגיע למיון? אבל ידעתי שאני צריכה אותו בצד שלי, שייתן לי לעשות את הבדיקה הפולשנית בעצמי, אחרת לא תהיה דגימה. מזל ששתקתי.
ירדתי מהכיסא. הרגשתי משוגעת, כל הנשים שנכנסו אליו לפניי בהיריון, בטח נתנו שיבדוק אותן בלי בעיה, ורק אני צריכה להתנצל על עצמי שאני רועדת וחייבת שליטה. לא מצליחה לעשות בדיקה שגרתית. אוף, חבל שלא הבאתי מישהו שיחזיק לי את היד.
אבל יודעים מה? למרות שיצאתי בבאסה ממנו, עכשיו אני אומרת לעצמי – כל הכבוד, לפחות הלכתי. יש אנשים שלא מוכנים להיבדק בגלל הפחד. זה נקרא איטרופוביה (פחד מרופאים). אבל אני הלכתי, התגברתי.
יש עוד דרך ארוכה לעשות במערכת הרפואית. אנשים עם פחד מרופאים אולי חוו טראומה. יש עדיין רופאים לא רגישים מספיק. צריך למצוא את הרופא שיבין אותך. ומה אתכן? אתן סבבה עם ללכת לרופא נשים?
לעוד טורים של רננה – לחצו כאן
