אני חושבת שהתלות באינטרנט בגדר נושא חשוב ובמיוחד העניין של היכרות אנשים ובני זוג פוטנציאליים ברשת.
אני חושבת שזה נושא חשוב מאוד ואיני רואה את המשמעות האמיתית בו. האפשרות הזו נפלה עלינו חזק מאוד, ואני ממש מפחדת שאנשים יפסיקו לדבר ולשוחח אחד עם השני פנים אל פנים, יפסיקו להתלהב, יפסיקו להתאהב בעיניים.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
הפכנו לזומבים, כמו בסרט אימה. ככה זה מרגיש לי. כל הזמן אני רואה אנשים עם הפנים בתוך הטלפונים הניידים שלהם, והם כלל לא מביטים מעבר להם או מסתכלים קצת לצדדים, למציאות מסביב, לחיים.
אני חוששת שאנשים יפסיקו לאהוב כמו בסרטים. אני מפחדת שאנשים יפסיקו לאהוב את הסביבה שלהם. אני מפחדת שאנשים יפסיקו להסתכל, להביט האחד לשני בעיניים. אני חוששת מכל אלה בטירוף, כי אלה הדברים החשובים שעושים אותנו לבני אדם.
הייתה לי חוויה לא נעימה – להכיר אנשים דרך האינטרנט, והם בכלל כל הזמן דיברו רק בהודעות.
לדעתי, אנשים מאבדים את האנושיות ומפסיקים לדבר. וכל הזמן זה נהיה רע יותר.
אני מפחדת לדבר בעולם, שבו אנשים לא מוכנים לדבר האחד עם השני. אני מפחדת שבעולם יפסיקו לדבר בקול רם. ההיכרות רק באמצעות האינטרנט גורמת לאנשים להפסיק לתקשר. אני הרי יודעת טוב מאוד מה זה לא לדבר, ואני לא רוצה שזה יקרה.
אני חושבת שאנחנו צריכים לשוחח על העניין הזה יותר. אני גם חושבת שאנשים צריכים להיפגש בלי טלפונים. שכל ערב, כל משפחה או חברים ייקחו לעצמם זמן בלי מכשירים.
אני רוצה שנעצור לרגע, ונבדוק לאן הגענו. אני רוצה שנפסיק לריב האחד עם רעהו, ושנכיר את העולם בו אנחנו חיים ושנאהב אותו.
בעולם האידיאלי שלי אין טלפונים, למרות שיש לזה גם חסרונות. אנשים נפגשים, משוחחים, מטיילים ביחד, מקשיבים למוסיקה, ואולי אפילו רוקדים ביחד. בואו נעצור לרגע. אולי טעינו?
