"עבודה של שמונה שנים ירדה לטמיון ברגע אחד", כך אומרת אמא לבחור צעיר עם נכות פיזית מורכבת מקהילת הורי השיקום בחולון. הסיבה לזעם נובעת מגניזת תוכנית להקמת מבנה לטובת הקמת מעון יום שיקומי לפעוטות עד גיל שלוש ומרכז יום שיקומי לבוגרים בעיר חולון ללא סיבה נראית לעין על ידי ראש העיר שי קינן.
"כל המאמצים שהשקענו לטובת הקמת המרכז התפוגגו כשהחליט ראש העיר שיש סדרי עדיפויות אחרים בעיר", אומרת האם לאתר "שווים". שני המרכזים אמורים לשרת אוכלוסייה שכרגע אין לה שום מענה אחר מתאים בחולון – פגועי ראש ממלחמת חרבות ברזל, אנשים עם מחלות ניווניות, אנשים עם שיתוק מוחין וכולי. זו לא אוכלוסייה שמתאימה למסגרות שיש בעיר עבור אנשים שסובלים מבעיות התפתחותיות וקוגניטיביות למיניהן, כי הם מתפקדים מנטלית. הקושי שלהם הוא פיזי".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
קהילת ההורים, בשיתוף עם מחלקת הרווחה בעיר, הצליחה במהלך שמונה השנים האחרונות להשיג הקצאת קרקע מתאימה, להכין תוכניות אדריכליות שעומדות בסטנדרטים המחמירים ביותר של נגישות, לקבל אישור עקרוני לסיוע כספי מטעם הקרן לפיתוח שירותים של הביטוח הלאומי ולזכות בקול קורא מטעם קרן שלם למענק כספי בהקמת המבנה.
באוקטובר 2024 התקיימה בעירייה ישיבה רבת-משתתפים וראש העיר שי קינן אף נתן את ברכתו לפרויקט. אלא שכעת, שבעה חודשים אחר כך, נראה שהוא חזר בו והחליט לשנות סדרי עדיפות.
גם שטח חלופי בעיר שנמצא מתאים לפרויקט לאחרונה נשלל ממנו, והחלופה היחידה שהוצעה לקהילה היא שכירת קומה בבניין. אך לחלופה זו אין מימון מהקרנות משום שאין בה הקמת מבנה. וכך נתקע הפרויקט כולו, כאשר כספי הקרנות עומדים להישלל ממנו לאור המצב החדש.
"הקרקע סומנה בעירייה. יש משקיעים והם אוטוטו מושכים את הכסף בגלל ההחלטה החדשה הזו", אומרת האם מהקהילה. "לאנשים עם סוגים אחרים של מוגבלות יש מסגרות בעיר, אוטיזם למשל, אבל הן לא מתאימות לנו. עד עכשיו מי שיכול היה נוסע לערים אחרות – נסיעות של למעלה משעה וחצי לכל כיוון".
עוד היא מספרת: "אלה אנשים שכל היום יושבים בכיסא גלגלים ויש להם פצעי לחץ. אלה שנשארים בבית דועכים, נכנסים לדיכאון. לא רק שאין להם מסגרת עם פעילויות לשם עניין, הם גם לא מקבלים מענה טיפולי בשום מקום. עד גיל 21 הם במסגרת, ואז הם נופלים לתהום ריקה. יש את מרכז קש"ת בעיר, שהמטרה שלו היא להכשיר אותם לעבודה בשוק החופשי, אבל גם זה לא מענה שמתאים לצרכים שלנו".
לסיכום אומרת האם: "עם השנים עולה מספרם של האנשים שזקוקים לשירותים הללו, ובוודאי כיום, עם חזרתם של פצועי ראש ממלחמת חרבות ברזל, הוא יעלה עוד יותר. אלו אנשים שמצויים במצב סיעודי וזקוקים לשירותים מלאים מתאימים. הסיוע לקבוצה הזו הוא למעשה סיוע למאות, אם לא אלפי, אנשים כי זה משפיע על כל המשפחה והסביבה שלהם".
"מחפשים חלופה"
משיחה עם סגן ראש העיר, חיים זברלו, עולה כי אכן העירייה מחפשת חלופה למבנה שתוכנן והושג עבורו סיוע כספי. "בינתיים רוצים לתת להם מקום חליפי. לא ידעתי מזה. רוצים לשכור להם מקום והעירייה תשלם. אמרתי לראש העיר שהבטחנו וצריך לעמוד בזה. שמעתי שמועה שהמקום שבו הם רוצים לבנות – השכנים שם מתנגדים. אבל זה לא מעניין אותי. אני אילחם בשביל שהם יקבלו את מה שהבטיחו להם. אני חושב שנעשה להם עוול גדול", הוא אמר ל"שווים".
בלתי מתקבל על הדעת שדווקא לאוכלוסייה החלשה הזו יערימו כאלו קשיים בקבלת שירותים שמגיעים להם על פי חוק, ועל פי כל דעה סבירה ואמות מידה סוציאליות. שום תירוץ אינו מצדיק את הזלזול וחוסר האנושיות להם היא זוכה. אילו היה בדעתם של הורי המשתקמים להסכים לפתרון מסוג החלופה המוצעת להם כעת תחת בניית המבנה שייחלו לו – שכירת קומה בבניין ישן באזור התעשייה – היו יכולים לעשות זאת כבר לפני שמונה שנים, במקום לצאת למסע ייסורים חסר תוחלת.
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה: "המשרד פועל להקמת מעון שיקומי נוסף בעיר חולון ופועל ללא ליאות על מנת למצוא פתרון שיאפשר את הקמתו. גורמי המקצוע במינהל מוגבלויות פועלים ביחד עם אגף הרווחה של עיריית חולון לאיתור מבנה שיעמוד בסטנדרטים של המשרד הן בתחום הבטיחות והן בתחום הטיפול".
למרות כמה פניות לעיריית חולון, עד כה לא התקבלה תגובה.
