מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
המטפס הפראלימפי מור ספיר זכה בשבוע שעבר במקום הראשון בסבב הגביע העולמי בסולט לייק סיטי שבארה"ב כשהוא מקדים את יריבו השבדי ב-7 שניות. מור, בן 35, זכה באליפות העולם פעמיים בחייו.
בשנת 2014 הוא איבד את עשר אצבעותיו במהלך מפולת שלגים ברכס האנאפורנה בנפאל. מאז הוא מתחרה במקצים פראלימפים והוא המטפס היחיד בקטגוריה שלו ללא אף אצבע בכפות ידיו. הוא אף הספיק לאחר השיקום לחזור ליחידת המילואים שלו, שם הוא משמש כמ"מ בהנדסה קרבית.
בריאיון לאתר שווים הוא מספר על הכוח לנצח ומהיכן הוא שואב אותו: "לטפס זה כוח העל שלי. זו המתנה שאני יכול לתת לעולם. זה כמו שסופרמן יגיד: אני לא סופרמן. זה כמו שספיידרמן יגיד: אני לא יורק קורי עכביש", הוא אומר.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
מקור הכוח השני הוא הרצון העז לתרום לקהילה. "אני מרגיש שאני חלק ממשהו יותר גדול ממני", הוא מסביר: "הוועד האולימפי עזר לי לעשות סדר בזה. אני המטפס הפראלימפי היחיד בישראל. אם לא אטוס, לא יהיה נציג לישראל בתחרות. הגדוד שלי עכשיו בסבב רביעי של מילואים. אני מרגיש שאני מתחרה גם בשבילם. אני רוצה לספר לעולם שזה מה שאנחנו רוצים: להיות חופשיים בארצנו".
מור לא חווה אנטישמיות במהלך התחרות: "הייתי במקום מלא מורמונים אז רובם בעדנו. לא ראיתי כל מיני הפגנות פרו פלסטיניות. אבל כן. חברים שלי מהתחרויות, אנשים שאני מכיר כבר עשור, התרחקו ממני מאוד".
מור לא לוקח אף ניצחון כברור מאליו. "כל תחרות עולים בי הפחדים", הוא משתף: "אולי אני לא מספיק טוב? כל הקולות הפנימיים שעלולים לגרום לי לאבד את האמונה בעצמי. אני צריך לנצח קודם כל אותם ואחר כך בתחרות".
עוד הוא אמר: אני מנצח אם אני מפרק כל בעיה גדולה להמון בעיות קטנות. אני לעולם לא אסתכל על בעיה גדולה כמקשה אחת. כשמסתכלים על הרבה בעיות קטנות, אפשר למצוא פתרון לכל אחת מהן. אין בעיה קטנה שאין לה פתרון. חשוב לנרמל גם את הבעיות הקטנות וגם את הבעיות הגדולות".
לפני כשנה, נקבע ציון דרך חשוב. ענף הטיפוס נכנס לאולימפיאדה הפראלימפית. מור התחיל להתפרנס מהספורט שהוא אוהב. "זו הייתה הקלה מאוד גדולה", הוא משתף: "אנשים שאלו אותי איך אעשה כסף? הרי אני כבר אלוף עולם". אבל זה בא עם מחויבות".
ספיר מתאמן שלוש-ארבע שעות ביום וגם בת זוגו מטפסת. "אנחנו נוסעים לתחרויות ביחד. היא מאוד תומכת בי. יש לי מאמן, פיזיותרפיסט ותזונאית שמלווה", הוא מספר לשווים.
למור יש מסר חשוב להעביר לאנשים בתחילת הדרך. בעיקר לספורטאים, אבל המסר בהחלט תקף לכל תחום בחיים: "תפרידו בין עצמכם לבין התחרות. אל תשימו על עצמכם את המשקל העודף של: 'לא ניצחתי בתחרות אז אני לא טוב'". נפלתי מלא פעמים. ספורטאי אמיתי יודע לחוות אי הצלחות".
מור שיתף ברגע העוצמתי שבו זכה במקום הראשון: "כאשר ההמנון שלנו הושמע על הפודיום. הרגשתי שבשביל זה נסעתי. אנשים לא הבינו את המילים. אבל הרגישו שמדובר במשהו מאוד אמוציונלי. אז הסברתי להם את הקונספט של המשפט: להיות עם חופשי בארצנו. זה מה שאנחנו רוצים: להיות חופשיים".
