מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
מדי שבוע נביא כאן בשווים במדור חדש את פורצי הדרך בתחום המחקר הישראלי בנושאים של אנשים עם מוגבלות. והשבוע: פרופ' זהבה סולומון מאוניברסיטת תל אביב, זוכת פרס Laufer היוקרתי.
במשך יותר מ-40 שנה ערכה פרופ' סולומון שני מחקרים שכללו את כל הלומי הקרב משנת 1982 – מלחמת לבנון הראשונה – ובני משפחותיהם, ומחקר גדול יותר שכלל את שבויי מלחמת יום הכיפורים ובני משפחותיהם.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
"בדקנו תחלואה נפשית (בעיקר PTSD אבל לא רק), תחלואה פיזית, שיעורי תמותה ומגבלות תפקודיות בעבודה ובמשפחה. בנוסף, בדקנו טראומות מסובכות כמו הלומי קרב שהוריהם ניצולי שואה", מספרת פרופ' סולומון לשווים.
לאורך השנים פרסמה פרופ' סולומון שמונה ספרים וכ-450 מאמרים. "אבל מה שהכי רלוונטי כרגע הוא סיפור השבויים, כמובן", היא אומרת. "לשבי יש השפעות דיפרנציאליות. לא כולם מושפעים באותה צורה. מה שברור הוא שהיה לאנשים מאוד קשה עם ההשפלה, עם המחסור הקיצוני באוכל ובמים ועם העינויים הפיזיים".
לדבריה, הדבר המעניין הוא שאחד הקשיים הבולטים אצל שורדי השבי היה הבדידות. "אלו שהיו בצינוק איחלו לעצמם שייקחו אותם לחקירות, על אף שעינו אותם במהלכן, העיקר לא להיות לבד. בדקנו את הנזקים שכל זה הסב לאורך שנים. מרביתם סובלים ממצוקה נפשית שמתחילה אצל חלקם מיד אחרי החזרה ואצל אחרים לאחר תקופה מסוימת שנקראת מורטוריום (תקופה של הקלה זמנית ללא היעלמות מוחלטת של תסמינים)".
פרופ' סולומון מסבירה כי "זה משהו שאין בפגיעות פיזיות – רואים אותן מיד. לכן זה מאוד מבלבל את האדם שסובל מהתסמונת ואת הסביבה. גם העובדה שהיא מחזורית היא דבר מבלבל. אנשים נוטים לא לדבר על הטראומה בגלל הקהות הרגשית, בגלל הבושה ובגלל חוסר המודעות למה שקורה להם. חלק אחר של ההפרעה נוגע לרגישות יתר לרעשים ולמראות מסוימים. כל דבר שמהווה טריגר גורם להתפרצות גדולה. יש גם קושי גדול לישון בגלל סיוטים והתעוררות ויש קושי בריכוז ובתפקוד. כל זה נכון להלומי קרב, לשבויים ולאזרחים עם PTSD".
אצל השבויים נצפה שיעור תמותה גבוה – 35 שנים לאחר המלחמה נפטרו פי ארבעה יותר שבויים לעומת חיילים שלא נפלו בשבי – "הם מזדקנים מהר יותר והם גם חולים יותר", היא מסבירה.
לשאלה כיצד בודקים הזדקנות, השיבה פרופ' סולומון: "יש דבר שנקרא טלומרים. זה השעון הביולוגי של התא. ככל שאנחנו מתבגרים, הם הולכים ומתקצרים. ראינו שאצל השבויים יש טלומרים קצרים יותר, כלומר תוחלת החיים שלהם קצרה יותר משל חיילים אחרים. גם כאן יש שונות גדולה בין אנשים. אנחנו יודעים גם שאצל עיוורים כתוצאה מטראומה לעומת עיוורים מלידה יש התקצרות של החיים. טראומה שגורמת למוגבלות היא מאוד קשה ויש לה הרבה מחירים – גם נפשיים וגם ביולוגיים".
לגבי תחלואה כפולה (comorbidity) הסבירה פרופ' סולומון שיש שכיחות גבוהה מאוד שלה בקרב אנשים עם PTSD: גם הפרעות נפשיות אחרות, בעיקר דיכאון – אצל קרוב ל-90% מהנפגעים, חרדה ו-OCD, וגם מחלות פיזיות כגון סוכרת (ללא רקע גנטי), סרטן בגיל צעיר ששכיח בגיל מבוגר ובאופן כללי היחלשות של המערכת החיסונית.
לגבי טיפולים מתאימים, ישנו פירוט רב עליהם בספרה של פרופ' סולומון "משחזור לזיכרון: טיפול בטראומה נפשית" משנת 2019 אותו ערכה יחד עם יעל להב.
