לאחרונה, אני חושבת הרבה על נושא הבריאות. אני חושבת שאולי זה מפני שהתבגרתי וזה מתחיל להיות יותר מורגש שאני פחות בכושר.
לפני כמה שבועות עשיתי סט של מתיחות עם המשלבת וכעסתי על עצמי שהיה לי קשה יותר מבדרך כלל. התעצבנתי כי הרגשתי שהמשלבת דורשת ממני יותר מדי. כשהסברתי לה שכך אני מרגישה, היא אמרה שחשוב לה לדרוש ממני להתאמץ, שהיא שם כדי לעזור לי ברגע שקשה, ושהיא מאמינה שבהמשך יהיה לי יותר ויותר קל. הבנתי שהיא רוצה להכין אותי להתמודד עם קושי ושהיא בעיקר תומכת בי.
האירוע הזה גרם לי לחשוב על מצבים, שבהם אין לנו כל כך תמיכה בבריאות ובקידומה. בעיניי, אחד המקומות שבהם הכי קשה לחברה לתמוך הוא העניין של המשקל העודף.
לדוגמה, לאחרונה היה מקרה שבו מישהו הגיב בצורה מכוערת לפוסט והתייחס ברשעות בנוגע למשקל של חבר מהתוכנית "ריאיון מיוחד" ב"קשת 12". הוא גם עשה זאת בעילום שם. יש לי תחושה שהוא הרשה לעצמו יותר מדי תחת כסות האנונימיות ועדיין אני תוהה למה היה כל כך חשוב לו להעיר. אולי הוא חושב שהוא מצחיק? אולי זה גורם לו להרגיש טוב ונעלה על אחרים? מהצד שלי הוא נראה חלש. כזה שצריך לפגוע באחרים כדי להרגיש טוב עם עצמו.
בזמן האחרון אני מרגישה שיש לאנשים יותר מדי מה להגיד. גם אני העליתי הרבה במשקל בשנים האחרונות. גם בגלל בעיות רפואיות שמשפיעות עליי וגם כי דרך החיים שלי היא שונה ומאתגרת לעומת זו של אחרים.
למשל, אני חושבת שלנו הרבה יותר קשה להיערך לדיאטה. האוכל מפצה אצלנו על הרבה דברים. זה לא שאני לא רוצה להיות בריאה יותר. הבריאות חשובה. אבל זה לא נותן לאף אחד את הזכות להעיר למישהו על המראה מבלי לצעוד בנעליו.
אנשים כל הזמן מעירים לי על מה, על איך ועל כמה שאני אוכלת. אני בכלל לא אוכלת הרבה. כל זה לא באמת עוזר. היכולת להשתנות דורשת עבודה קשה ושינוי מתמשך. אז גם אם יש למישהו את הכוונות הכי טובות, חשוב לזכור שההערות על המשקל לא עוזרות, והן לא מחזקות ולא בונות שגרה בריאה. הן בעיקר פוגעות, ולדעתי הן הכי פוגעות בכם, המעירים, שנתפסים כחסרי רגישות, ולפעמים כחלשים שמנסים להתחזק על גבם של אחרים.
חשוב לי שתבינו שאנחנו יודעים להביט במראה לבד. אנחנו לא זקוקים לכם שתעירו את תשומת ליבנו לכך. בריאות זה דבר חשוב, אבל כשמדובר באחרים, זה לא המאבק שלכם, שמצדיק הערות פוגעניות. הכי חשוב שנהיה בני אדם ונכבד אחרים.
