כאשר ילדים עם מוגבלויות חווים אפליה במסגרת מערכת הבריאות, כך לפי ממצאי מחקר חדש, הדבר עלול להשפיע לרעה על בריאותם הפיזית, ואף להוביל לוויתור על טיפול רפואי נחוץ.
המחקר בחן את ההשפעות של אפליה על רקע מוגבלות במסגרת שירותי הבריאות בארה"ב והצביע על כך שחוויות אלו מגבילות את הגישה לטיפול ועלולות לשנות את דפוסי השימוש בשירותי הבריאות.
מטרת המחקר הייתה לתאר את שכיחות האפליה על רקע מוגבלות בקרב מדגם מייצג של ילדים עם צרכים בריאותיים מיוחדים ולבחון את הקשר בין אפליה זו לבין השימוש בפועל בשירותי בריאות.
המחקר הגדיר אפליה על רקע נכות כפי שדווחה על ידי ההורים והגדיר אותה כיחס לא הוגן או שיפוט שלילי כלפי הילד בשל מצבו הבריאותי או הנכות שלו. המחקר לא בדק באופן ישיר את נושא הנגישות הפיזית או התקשורתית כשלעצמה (כמו נגישות למרפאות, ציוד רפואי מתאים, תרגום לשפת סימנים וכ"ו).
המחקר, מסוג מחקר חתך, הסתמך על נתוני סקר הבריאות הלאומי של ילדים לשנים 2022-2021. במסגרת המחקר בוצעה השוואה סטטיסטית של מאפיינים דמוגרפיים בין ילדים שחוו אפליה לבין אלו שלא.
המדגם כלל נתונים מייצגים של כ-14 מיליון ילדים אמריקנים עם צרכים בריאותיים מיוחדים. מהנתונים עלה כי 11% מהילדים דיווחו על חוויית אפליה על רקע מוגבלות. ילדים אלה היו בעלי סיכוי כפול לוותר על טיפול רפואי שנחוץ להם.
החוקרים מצאו גם כי ילדים שחוו אפליה נטו יותר להיות מבוטחים בביטוח ציבורי, שלרוב מכסה פחות שירותים רפואיים, 42.5% לעומת 36.8%. בנוסף, שיעור גבוה יותר מהם סבלו ממוגבלות המשפיעה על התפקוד היומיומי, 87.8% לעומת 59.6% בקרב אלו שלא חוו אפליה.
"הקשר בין ויתור על טיפול רפואי לבין אפליה עשוי לנבוע מהאפליה עצמה, המקשה על גישה לשירותי בריאות, אך גם מהשפעה משנית, שינוי בהתנהגות של חיפוש טיפול רפואי בעקבות אובדן אמון במערכת", הסבירה ד"ר סטפני ג'י. אמס, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת יוטה, שהובילה את המחקר.
עוד נמצא כי ילדים שחוו אפליה היו בסיכון מוגבר לפנייה לחדרי מיון ואף לאשפוז. לפי ניתוח רב-משתני (רגרסיה לוגיסטית), אפליה על רקע מוגבלות הייתה קשורה ב-95% מהמקרים לוויתור על טיפול רפואי חיוני ובסוף לאשפוז במהלך השנה האחרונה.
"חיזוק המאמצים לצמצום אפליה על רקע מוגבלות עשוי לשפר את הגישה לשירותי בריאות, ולסייע בשיפור דפוסי השימוש בשירותי חירום בקרב ילדים עם צרכים רפואיים מיוחדים", סיכמו מחברי המחקר.
בישראל נעשו מספר צעדים חוקיים ורגולטוריים להנגשת שירותי הבריאות לאנשים עם מוגבלויות, ובפרט לילדים, אך בפועל, הפערים בין החקיקה ליישום בשטח נותרים גדולים. החוק המרכזי המסדיר את התחום הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שמחייב הנגשה של מוסדות ציבוריים, כולל מוסדות בריאות. יחד איתו, תקנות הנגישות לשירותי בריאות מ-2013 מחייבות בין היתר נגישות פיזית, תקשורתית ושירותית במרפאות ובבתי חולים. עם זאת, יישום התקנות נדחה מספר פעמים בשל טענות לקשיים לוגיסטיים ומימוניים מצד מערכת הבריאות.
נכון להיום, לא קיים בישראל מחקר כמותי שמתמקד באופן ישיר באפליה על רקע נכות בקרב ילדים, כפי שהוגדרה במחקר האמריקני (יחס לא הוגן או שיפוט שלילי בשל מצב בריאותי או מוגבלות). עם זאת, קיימים מחקרים ודיווחים המצביעים על פערים מערכתיים בשירותים לילדים עם מוגבלות, במיוחד בפריפריה ובקרב אוכלוסיות מוחלשות, וכן על חסמים במימוש זכויות ונגישות לשירותי בריאות וחינוך.
אפליה כזו לרוב אינה מוגדרת או נמדדת כ"יחס מפלה", אלא מתבטאת בהזנחה, חוסר נגישות, או פערים בשירות בפועל. המשמעות היא שקיים צורך במחקר ישראלי ייעודי שיבחן את חוויית האפליה באופן שיטתי, בדומה למחקר שנערך בארה"ב.
