מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
ליצור שילוב נכון זאת אמנות. תנועת הצופים, אחת מתנועות הנוער הגדולות בישראל, מנסה לעשות בדיוק את זה. שלומית הלפרין, אחראית על גיוון והכללה בתנועת הצופים, מסבירה בריאיון לשווים: "קודם כל, שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים נובע מהערכים שלנו. אנו מאמינים שיש לפתוח את דלתות השבט לכולם".
תמר טל אמציה שבתה רוני היא צעירה המתמודדת עם הנמכה קוגניטיבית וסיון קוך, שבתה טליה מתמודדת עם שיתוק מוחין, מהללות את השילוב של בנותיהן בצופים.
"רוני שולבה בצופים מכיתה ה' עד כיתה י"ב וגם קצת בקומונה. גם כשהיו אתגרים, ראיתי שלכל האנשים שפגשתי בלי יוצא מין הכלל היו כוונות טובות", מספרת תמר.
סיון מוסיפה גם כי "טליה מאוד אוהבת את הצופים. היא אוהבת את המוראלים, הפעולות והחברים מהקבוצה. זה היה תהליך. לקח לנו זמן להבין איך טליה יכולה לקחת חלק גם בפעולות שכוללות משחקים פיזיים".
גם טליה וגם רוני הכירו את חברי הקבוצה לאורך שנים. טליה בקבוצה עם חלק מהנערות שלמדו איתה בבית הספר היסודי. רוני באותה קבוצה מתחילת חטיבת הביניים.
שלומית מבהירה כי היכרות קודמת עם חברי הקבוצה היא אחד הפקטורים החשובים להצלחת השילוב. "הצלחה זה בעיניי כשילד עם צרכים מיוחדים יכול לקחת חלק בפעולה. הוא לא ידבר בכל פעולה, כמו שילד ללא צרכים מיוחדים לא חייב לדבר בכל פעולה. אולי היה לו יום קשה היום?", מסבירה שלומית.
לדבריה, יש מספר גורמים שמגבירים את הסיכוי להצלחה: "אם הילד או הילדה הצטרפו בגיל צעיר, אם הם יכולים להגיד מה הם צריכים ואם המשפחה מגויסת. אנחנו מזכירים למדריכים שילדים עם צרכים מיוחדים הם 'ילדים מבוגרים'. הם כבר עברו המון רופאים וטיפולים עד שהגיעו אלינו. לפעמים, הם הרבה יותר מודעים מאחרים. גם ההורים לפעמים קצת פצועים. מהצד השני, המדריכים עוברים הרבה הכשרות על איך להדריך ילד או ילדה עם צרכים מיוחדים בתוך קבוצה".
אם הילד או הילדה אינם מודעים למוגבלותם, קשה יותר להציג את הצרכים שלהם לקבוצה. על פי שלומית: "צריך לשאול את השאלות איתם".
מתוך הערך של הצופים לשלב את מי שאפשר, עושים מאמצים רבים לא לוותר על ילדים וילדות עם צרכים מיוחדים, גם כשהם עוברים על הכללים. שלומית מסבירה כי "ככלל, נדבר איתם. נמצא את הדרך להנגיש להם את הכללים בשביל שהם יבינו ויפנימו. לפעמים, מדריך יזכיר להם את הכללים לפני כל פעולה".
לשאלה האם כל המדריכים יכולים לשלב חניכים עם צרכים מיוחדים, שלומית משיבה: "אנחנו בוחרים אותם בפינצטה. אלו בני נוער מיוחדים ויצירתיים". סיון מספרת כי "לפני שלוש שנים, בפורימון, היו תחנות. הרכז הנגיש את אחת התחנות בשביל שטליה תוכל לעלות עליה עם כיסא הגלגלים".
רוני מוסיפה כי "אהבתי מאוד את המשחקים והפעולות. היה לי יותר קשה בטיולים. לפעמים ההורים ליוו אותי. כשעשו מסלולים קשים, נשארתי לעזור בחניון".
סיון מוסיפה כי "טליה לא ישנה מחוץ לבית. היא צריכה הרבה עזרה. בחרנו באיזה יום להביא אותה למחנה, נסעתי איתה, היינו עם הקבוצה, אכלנו צהריים וחזרנו הביתה. הייתי בצד, רחוק ונתתי לה להשתלב. הכול נעשה בשיח פתוח".
תמר מתארת את המסע לפולין שרוני יצאה אליו מטעם תנועת הצופים, שהיה מאוד משמעותי לה. "עם הקבוצה של רוני היו שלושה מדריכים במקום שניים. עזרו לה במה שהיא צריכה", אמרה תמר.
לנערים ונערות עם צרכים מיוחדים יש אפשרות להדריך בצופים. לפעמים עם מדריך נוסף כי השבט מאד גדול, ולפעמים עם מדריך נוסף אשר, במילים של שלומית "נותן קונטרה איפה שהנער או הנערה מתקשים". רוני אכן הדריכה קצת כאשר הייתה בקומונה.
לאחר שרוני בגרה ועזבה את הצופים, תמר הפכה לראש שבט ובדרג מתנדב בוועדת צרכים מיוחדים הקרויה גם ועדת צמי"ד של הצופים. היא מרצה הרבה על השילוב המוצלח של בתה. "הייתי רוצה שייראו שיש המון חשיבה על נושא השילוב בצופים. יש מחלקה שלמה שעוסקת בו", היא מסכמת.
