נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) והמרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) מעלים מצב דרמטי החושף את עומק המשבר בעולם, שבו לדבר על המצב הנפשי זה כבר לא טאבו.
מהדו"ח החדש עולה כי יותר ממיליארד בני אדם ברחבי העולם חיים עם הפרעות נפשיות. דו"חות מצביעים על כך שמבוגרים עם מוגבלויות חווים מצוקה נפשית בשיעורים הגבוהים פי חמישה מאלה של אנשים ללא מוגבלות.
הפרעות כמו חרדה ודיכאון מכות בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבחנה בגיל, מגדר או מעמד סוציו-אקונומי. הפגיעה הקשה ביותר נרשמת בקרב אנשים עם מוגבלויות, אוכלוסייה שבמרבית המדינות נותרת ללא מענה מספק.
דיכאון וחרדה בלבד עולים לכלכלה העולמית כטריליון דולר בשנה, בעיקר בשל אובדן פריון. התאבדות, תוצאה הרסנית של היעדר טיפול נפשי מתאים, גבתה את חייהם של 727,000 בשנת 2021 וממשיכה להיות אחת הסיבות המובילות למוות בקרב צעירים. למרות מאמצים גלובליים, ההתקדמות הנוכחית תוביל לירידה של 12% בלבד.
למרות ההבנה הגוברת לחשיבות הנושא, ההשקעה העולמית בתחום כמעט ולא השתנתה. לפי הדו"ח, התקציב הממשלתי הממוצע לבריאות הנפש עומד על 2% בלבד מסך תקציב הבריאות בקרב מדינות העולם, בדיוק כפי שהיה ב-2017.
במדינות בעלות הכנסה נמוכה, הסכום שהושקע עמד על 4 סנט אמריקני בלבד לאדם לעומת 65 דולר לאדם במדינות עשירות.
לצד המחסור התקציבי, הדו"ח מצביע על פערים עצומים בזמינות כוח אדם. רק 13 אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לכל 100,000 איש ובמדינות עניות המספר נמוך בהרבה. פחות מ-10% מהמדינות עברו למודל טיפול קהילתי מתקדם, בעוד רבות ממשיכות להסתמך על בתי חולים פסיכיאטריים, שבהם כמעט מחצית מהאשפוזים נעשים בכפייה ויותר מ-20% מהאשפוזים נמשכים יותר משנה.
במקביל, רק 45% מהמדינות דיווחו כי החקיקה שלהן בתחום בריאות הנפש תואמת את סטנדרטי זכויות האדם הבינלאומיים. עם זאת, מעודד לראות שרוב המדינות מפעילות יוזמות לקידום בריאות הנפש כגון פיתוח בגיל הרך, תוכניות בבתי ספר ומניעת התאבדות.
יותר מ-80% מהמדינות מציעות כיום תמיכה נפשית כחלק מתגובה למצבי חירום לעומת 39% בלבד בשנת 2020. שירותי טיפול נפשי בקהילה ובאמצעות טלה-רפואה (טיפול רפואי אישי מרחוק) הפכו לנפוצים יותר, אך הגישה אליהם עדיין אינה שוויונית.
דו"ח שפרסם ה-CDC שם זרקור על אחת הקבוצות הפגיעות ביותר, אנשים עם מוגבלויות. לפי הנתונים, אחד מכל ארבעה מבוגרים בארה"ב חי עם מוגבלות כלשהי. בשנת 2018, כ-17.4 מיליון מהם (32.9%) דיווחו על מצוקה נפשית ממושכת, פי חמישה לעומת מבוגרים ללא מוגבלות.
המצוקה הזו מוגדרת כחוויה של מצב נפשי ירוד שנמשך 14 ימים או יותר בחודש, נקשרה לבעיות בריאות נוספות, התמכרויות, הגבלות בתפקוד היומיומי, שימוש מוגבר בשירותי רפואה וגם להחמרה במחלות כרוניות.
במהלך מגפת הקורונה, מצבם של אנשים עם מוגבלויות הוחמר משמעותית בשל בידוד חברתי, שגרה מופרעת והפחתה בשירותים רפואיים. הארגון מציין כי אנשים עם מוגבלות נוטים להגיב בעוצמה גבוהה יותר למצבי לחץ, במיוחד אם הם נמצאים גם בקבוצת סיכון רפואי.
לנוכח הממצאים, קורא ארגון הבריאות העולמי לממשלות בעולם להאיץ את קצב הרפורמות ולהשקיע באופן מיידי בשירותי בריאות הנפש עם דגש על מימון שוויוני ומוגבר, רפורמה משפטית והגנה על זכויות האדם, הרחבת כוח האדם המקצועי ושילוב טיפול בקהילה במודל ממוקד-אדם.
"השקעה בבריאות הנפש היא השקעה באנשים, בקהילות ובכלכלה", אמר ד"ר טדרוס אדהנום גברהיסוס, מנכ"ל WHO. "זה אינו מותרות, אלא זכות בסיסית שכל מדינה מחויבת להבטיח".
הארגונים מזכירים כי מצוקה נפשית היא תגובה אנושית וטבעית למצבי משבר. הם מדגישים את החשיבות שבפנייה לעזרה מקצועית במקרה של מצוקה מתמשכת. אנשים עם מוגבלויות עשויים להגיב באופן חזק יותר למצבי לחץ או משבר.
יש לגשת למשאבים המיועדים לאנשים עם מוגבלויות כדי להתמודד עם לחץ ולשפר את הבריאות הנפשית. לסיוע נפשי בישראל, ניתן לפנות לקווי חירום כמו ער"ן (1201) או לפסיכולוגים דרך קופות החולים.
