איך תזהו את מצבם הנפשי של הילדים שלכם? המדריך המלא

ההורים מכירים את הילד/ה שלהם הכי טוב. ראיתם עליות וירידות, שינויים באנרגיה, התפרצויות זעם ורגעים של שקט? ולעיתים קשה לדעת: האם זהו מצב זמני? או שמדובר במשהו רציני יותר?

ילדים ובני נוער עוברים שינויים רבים בהתפתחותם, אך כאשר התנהגויות מסוימות נמשכות יותר מכמה שבועות, הדבר עלול להעיד על הבריאות הנפשית שלהם.

אתם לא לבד בשאלות אלה ולא חייבים לחכות למשבר על מנת לקבל עזרה. הבאנו לכם את המדריך של עמותת רשת בתי החולים  Banner Healthאשר שוחחו עם אליסה בואומן, מטפלת זוגית-משפחתית מורשית ויועצת לבריאות הנפש ב-Banner Health, על מנת ללמוד על הסימנים המוקדמים של כמה מצבים נפשיים בילדים ומתי לפנות לעזרה.

אנו נוטים לחשוב על בריאות הנפש כעניין של מבוגרים, אך היא חשובה לא פחות אצל ילדים. ברחבי העולם, אחד מכל שבעה ילדים בגיל 19-10 חווה הפרעה נפשית. ילדים ובני נוער גדלים, משתנים ומנסים להבין את העולם ואת עצמם. הם גם מתמודדים עם לחצים מבית הספר, מהרשתות החברתיות, ממערכות יחסים ולעתים אף מקשיים משפחתיים. לחצים אלה יכולים להיות משמעותיים למוח המתפתח.

שינויים במצב הרוח, עצבנות מזדמנת או תקופות של אנרגיה נמוכה הם נורמליים, אך חשוב לשים לב לדברים הבאים:

– עוצמת שינויים במצב הרוח או בהתנהגות

– אורך התקופה שהם נמשכים (שבועיים או יותר)

– עד כמה הם משפיעים על החיים היומיומיים, על בית הספר או על מערכות היחסים

אם התנודות במצב הרוח, בהתנהגות או ברגשות של ילדכם משפיעות על יכולתו לתפקד, ללמוד או ליהנות מהחיים – זה הזמן להפנות לכך את תשומת הלב.

הפרעות נפשיות משפיעות על ילדים באופן שונה מאשר על מבוגרים. "חלק מהתסמינים עשויים לחפוף, אך אחרים ייחודיים לילדים בהתאם לגילם, להתפתחותם ולאישיותם," אמרה בואומן.

כיצד לזהות סימנים של חמשת המצבים הנפוצים בילדים ובבני נוער?

דיכאון

בעוד שמבוגרים עשויים לדבר על עצב באופן גלוי, ילדים לעיתים מבטאים אותו דרך מעשים. "ילדים לעיתים מבטאים דיכאון דרך עצבנות, בכי, התבודדות, אנרגיה נמוכה ושינויים בשינה או בהיגיינה", הסבירה בואומן. "הם עלולים גם להתנהג באופן פרוע ומסוכן או להתרחק מפעילויות שאהבו בעבר".

עדיף לחפש סימנים כמו:

– עצבנות או מצבי רוח המשתנים במהירות

– בכי או עצב המתמשכים יותר משבועיים

– הימנעות מאינטראקציה עם חברים או משפחה או מפעילויות חברתיות

– אנרגיה נמוכה או עייפות

– שינה מרובה או חוסר שינה

– אמירות על חוסר ערך, אשמה או ייאוש

– ירידה בציונים או במוטיבציה ללימודים

– שינויים בהרגלי אכילה

– הזנחת היגיינה אישית

– פגיעה עצמית או דיבור על התאבדות

שימו לב לאופן שבו הילד/ה משחק/ת – בואומן מציינת ש"ילדים נוטים לשחק את רגשותיהם. אתם עשויים לראות עצב, פחד או אפילו כעס בסיפוריהם או במשחקיהם".

חרדה

חרדה בילדים ובבני נוער יכולה להיראות כהתרגשות, אך גם ככעס, פרפקציוניזם או תלונות פיזיות. ילדים רבים לא יגידו "אני חרד", אבל יראו זאת בדרכים אחרות.

סימנים לחרדה עשויים לכלול:

– דאגה מתמדת או פחד, גם מדברים קטנים

– קושי להירדם או להישאר ישן/ה

– תלונות על כאבי בטן, כאבי ראש או דפיקות לב מהירות

– הימנעות מבית הספר, מאירועים חברתיים או ממצבים חדשים

– עצבנות או התפרצות כעסים

– קושי להתרכז

– צורך רב בהבטחות ובהרגעה

– פרפקציוניזם או פחד מכישלון

"חרדה לעיתים מתחבאת מאחורי התנהגויות שנראות כמרד, כעס, עצב או חוסר עניין", אמרה בואומן. "אבל מתחת לפני השטח, הילד/ה עשוי/ה להיות המום/ה ולא לדעת איך להתמודד".

הפרעת קשב/ריכוז עם היפראקטיביות (ADHD)

ADHD לעיתים מובן לא נכון. הרבה אנשים חושבים שמדובר רק בחוסר יכולת להתרכז, אך העניין מורכב יותר.

"המיתוס לגבי ADHD הוא שאנשים עם ההפרעה לא יכולים להתרכז, אך לעתים זה נראה כהיפר-פוקוס", טענה בואומן. "ילדים עשויים להתרכז עמוקות בנושא שמעניין אותם אך מתקשים במשימות שהם אמורים לעשות".

סימנים ל-ADHD אצל ילדים ובני נוער יכולים לכלול:

– קושי בהפניית תשומת לב או בהשלמת משימות

– התנהגות אימפולסיבית או קטיעת דיבור של אחרים

– קושי לעקוב אחרי הוראות מרובות שלבים

– תזוזה מתמדת/חוסר מנוחה

– רגישות לרעש או לסביבות עמוסות

– איבוד דברים בתדירות גבוהה

– קושי ביצירת או בשימור חברויות

– התפרצויות רגשיות או תסכול

התסמינים יכולים להתבטא באופן שונה אצל כל ילד. "אני רואה לעיתים יותר בנים עם היפראקטיביות והתנהגות פרועה", אמרה בואומן. "בנות עשויות להראות קושי בריכוז או בשימור שיחה או להרגיש שהן בפיגור ביחס לתלמידים האחרים".

הפרעות מצב רוח (כולל הפרעה דו-קוטבית)

אם הילד/ה שלכם בגיל ההתבגרות, אתם כבר יודעים שהוא או היא יכולים להיות רגשניים מדי פעם. אבל כאשר מצבי הרוח מתנדנדים בין הקצוות והמעברים נמשכים יותר משעות או מימים ספורים, המצב עלול להעיד על משהו רציני יותר.

"שינויים במצב הרוח עוברים בדרך כלל במהירות ואינם כוללים התנהגות מאנית", אמרה בואומן. "הפרעות מצב רוח, כמו הפרעה דו-קוטבית, כוללות שינויים ממושכים ועזים יותר, לרבות פרקי מאניה עם אנרגיה גבוהה ואימפולסיביות ואחריהם פרקי דיכאון עמוקים".

סימנים להפרעת מצב רוח אפשרית:

– תנודות מצב רוח אינטנסיביות שנמשכות ימים או שבועות

– התנהגות מאנית (מדבר/ת הרבה, ישן/ה מעט, חושב/ת מחשבות מהירות)

– נטייה ללקיחת סיכונים או להתנהגות אימפולסיבית

– תקופות של עצב, ייאוש או חוסר מוטיבציה

– קושי בתפקוד בבית או בבית הספר

– בעיות בחברויות ובמערכות יחסים משפחתיות

– שינה רבה מהרגיל או פחותה מהרגיל

הפרעות אכילה

שינויים בהרגלי האכילה יכולים להיות חלק טבעי מתהליך ההתבגרות, אך כאשר ילד/ה נעשים אובססיביים לגבי אוכל, משקל או דימוי גוף (או מתחילים להגביל צריכת מזון), הדבר עלול להצביע על הפרעת אכילה. הפרעות אכילה יכולות להיות חמורות מאוד ולהשפיע על ילדים מכל צורה, גודל ומגדר.

יתכן שתבחינו ב:

– דחיית ארוחות או הסתרת מזון

– אובססיה לגבי משקל או צורת גוף

– ירידה או עלייה מהירה במשקל

– סירוב לאכול עם אחרים

– הליכה לשירותים מיד אחרי הארוחה

– אימון גופני מופרז

– תחושת קור מתמדת

– תנודות במצב הרוח או התרחקות חברתית

מתי לפנות לעזרה:

בקשת עזרה לגיטימית תמיד, גם אם אינכם בטוחים שמשהו לא בסדר. "אם שינוי בהתנהגות מתרחש בפתאומיות או נמשך יותר משבועיים, אני ממליצה לפנות למטפל/ת, יועץ/ת או נותן/ת שירות רפואי", אמרה בואומן. "גם אם הילד/ה חווה/תה טראומה או בריונות, או מדבר/ת על רצון למות – אל תמתינו עם בקשת העזרה." והיא הוסיפה: "אני תמיד אומרת להורים להקשיב ללב. אם משהו נראה בעייתי, זה בסדר לשאול שאלות או להביא איש מקצוע שיעזור".

שיחה על בריאות הנפש יכולה להיות דבר מביך, במיוחד אם הילד/ה אינו/ה אוהב/ת לדבר על רגשות. התחילו ביצירת מרחב לשיתוף. בחרו זמן שקט – אולי במהלך הליכה או נסיעה – ושאלו שאלות עדינות ופתוחות.

בואומן מציעה לשקף את הסימפטומים שאתם רואים:

– "שמתי לב שאת/ה בוכה הרבה בזמן האחרון. מה קורה אצלך?"

– "בעבר אהבת כדורגל, אבל לא הלכת לאימון כבר שבועות. איך את/ה מרגיש/ה לגבי זה?"

– "לאחרונה את/ה מבלה יותר זמן לבד. משהו מציק לך?"

גישה כזו עוזרת לילד/ה להרגיש שרואים אותו/ה בלי שיפוט, ומראה שאתם קשובים ודואגים.

בקשו תמיכה נוספת:

– התקשרו לרופא הילדים: הוא יכול לסייע להחליט האם יש צורך בבדיקה נוספת או בהפניה למומחה.

– בדקו עם חברת הביטוח שלכם מה מכוסה: זה יכול לעזור למצוא מטפלים/ות במסגרת הביטוח.

– דעו למי להתקשר במקרה חירום: אם הילד/ה מסכן/ת את עצמו/ה או מישהו אחר התקשרו ל-100, או 101, או פנו למחלקה פסיכיאטרית בבית החולים הקרוב אליכם.