למרות שבעבר אולי התייחסתי לכך, עדיין חשוב לי להתייחס לאופן שבו אני מתקשרת ולדרך הנכונה להתייחס אליי. אני משוכנעת שדברים דומים תוכלו לשמוע מאוטיסטים רבים, אם כי כמובן כל אחד ואחת והייחוד שלו או שלה.
חשבתי על הנושא כאשר הייתי באימון והמשלבת שלי הציגה אותי לראשונה בפני המאמן החדש. היא הסבירה לו שלפעמים אני יכולה לתת מכה או לנשוך את עצמי, אבל שאלו סימנים של מצוקה ולחץ ולא מתוך כוונה לפגוע.
זה באמת נכון. אני תמיד מרגישה רע אחרי שאני פוגעת במישהו אחר, אבל לרוב זה סימן שהגעתי לקצה ואני כבר לא בשליטה. לדוגמה, באימון נלחצתי מאוד כי המאמן קרא לי בשמי פעמים רבות בצירוף דרישות כאלה או אחרות שאינני מכירה או מבינה. זו פעולה שמאוד מציפה אותי, ואז, כמו שכבר סיפרתי שאני עושה, נשכתי את עצמי וזרקתי על המשלבת שלי את הטלפון הנייד שהיה לידי.
אני רוצה רגע לעצור רגע ולדבר על הנשיכות. כשאני בשיא של ההצפה הרגשית, אני יכולה לנשוך לעצמי את גב כף היד ואף לצעוק תוך כדי. הנשיכה שלי היא כדי לווסת את עצמי ולהביע קושי. אני לא רואה את המעשה הזה כדבר שלילי, אלא כדרך לביטוי עצמי, אבל אני מבינה את ההשפעה שיש לכך על הסביבה.
חשוב לי להסביר, כי הבנתי שלוקח זמן ללמוד לתקשר איתי ללא מילים, באופן שאנשים לא רגילים אליו. הפער בולט במיוחד במפגש ראשוני עם אנשי צוות חדשים, לכן, אשמח לתת כמה טיפים לעבודה עימי.
טיפ מספר אחת: אל תחכו ממני לתשובה. אין לי קול לצורך שיחה ורבלית. בכל זאת, אל תפסיקו לפנות אליי עם שאלות. חשוב לי להרגיש חלק. לכן, תמשיכו לשאול ולפנות אליי, אבל עם שאלות שפחות דורשות מענה משמעותי או בכלל. למשל, לשאול לשלומי או לומר "בוקר טוב". אבל, בשאלות שכן דורשות מענה משמעותי יותר, כמו האם כואב לי, קשה לי וכ"ו, עדיף להיעזר במשלבות שלי שמכירות ומזהות שינויים במצבי, גם שאינן נאמרים בכתיבה.
טיפ מספר שתיים: אל תדברו מעליי. בתוך שיחה דברו אליי בגוף שני כדי שארגיש חלק. דברו אליי והביטו בי כשאתם פונים אליי.
טיפ מספר שלוש: אל תצעקו את השם שלי מספר פעמים כדי להסב את תשומת ליבי. עדיף לגעת בי קלות ולקחת בחשבון שגם אם אני לא מסתכלת זה לא אומר שאני לא בתשומת לב. ככלל, אנחנו האוטיסטים מקשיבים, אבל פחות מיישרים מבט או מפנים ישירות את הראש. זה לא אומר כלום על ההקשבה שלנו.
טיפ רביעי: בבקשה אל תכריחו אותי תמיד לכתוב כל פעם כדי לענות לכם על שאלות. כתיבה דורשת ממני הרבה מאוד מאמץ ובהרבה מצבי חיים היא פחות נוחה. לכן, אשמח שלפעמים פשוט תהיו איתי בשקט או תשכילו לתקשר איתי במבט או בהולכת גוף ותנועות. אני אכתוב כשיתאים לי.
טיפ חמישי ואחרון: נסו גם ללמוד אותי ולא להסתמך רק על כתיבה. אני מאוד אקספרסיבית ובכנות זה די ברור כאשר אני שמחה או כועסת. זה לא פשוט, אני יודעת, אבל תנסו. אני מאוד אעריך את זה.
מכל מי שאיתי בקשר או שיהיה איתי בקשר, יומיומי או בכלל, אני מבקשת סבלנות וזמן, כדי שנלמד להכיר האחת את השנייה. אני ממש מודה למי שקורא את מה שאני כותבת ומשתדל. אני יודעת שזה לא ברור מאליו. תודה.
