ליד גיא בטי סימלמיץ מ"מ וסגנית ראש העיר אילת, מורן נחמיאס וימית אמר ריאל (עיריית אילת)
כמעט חצי מהאנשים עם מוגבלות כלשהי בגיל העבודה (64-20) אינם מועסקים במשק בישראל. באילת הבינה העירייה שמצב זה הינו בלתי נסבל ובלתי מוצדק והחליטה להיעזר בהסתדרות על מנת להבין את הבעיה לעומקה ולמצוא לה פתרון.
"לפני כשמונה שנים מורן נחמיאס, מנהלת מרכז הזדמנות, ואני נפגשנו בכנס והיא אמרה לי 'יש לנו בעיה רצינית בתחום של תעסוקה לאנשים עם מוגבלות באילת'", סיפר לשווים גיא שמחי, ממונה על תחום המוגבלות בהסתדרות ומפתח המודל.
"ד"ר גיא זוהר ואני נפגשנו איתם באילת והתחלנו בתהליך ארוך בשותפות איתם. עשינו מחקרי עומק על המצב ועל האוכלוסיות השונות – בדקנו למשל מה החתך של כל סוג מוגבלות – כדי להתאים להם פתרונות, והתחלנו להכין את התשתית", הוסיף שמחי.
בשנת 2012 פרסם מכון מאיירס-ג'יי.די.סי.-ברוקדייל בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי מסמך הסוקר את אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בגיל העבודה בישראל. הם מיפו אוכלוסייה זו על פי מאפיינים שונים וגילו ש-50% ממנה מועסקים. מבין אלה שאינם עובדים, כ-22% הביעו מוטיבציה לעבוד – כ-200 אלף אנשים – אך מעבר למוגבלות, נמצא שכל שחלקם זקוקים לו הוא עזרה על מנת להשתלב בתעסוקה, הדרכה מקצועית או ייעוץ למציאת העבודה.
הסוקרים גילו שהסיבות העיקריות לכך ש-50% מאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בגיל העבודה אינם עובדים, פרט למוגבלות עצמה, הינן: מקומות עבודה שאינם מתאימים (מיקום, שעות עבודה, עניין, משכורת ומקצוע), טיפול בילדים וטיפול בבן משפחה אחר.
בשנת 2022 פורסמה עבודה נוספת של ברוקדייל שהראתה שאחוז הלא-מועסקים מבין אנשים עם מוגבלות בגיל העבודה עלה ל-57%, אך עדיין קיים פער גדול בין נתון זה לבין המקביל שלו בקרב אנשים ללא מוגבלות.
"התחלנו לבנות את המודל יחד עם תוכנית מעוז, ביטוח לאומי וגורמים נוספים", אמר שמחי. "הבנו שיש ריבוי גורמים שעוסקים בזה וצריך לעשות סדר ותכלול. הבנו גם שהפתרון חייב להיות ברמה מקומית ולא מדינתית. לפי הלמ"ס ישנם כ-450 אלף אנשים עם מוגבלות בגיל עבודה, כחצי מהם לא מועסקים. יש 65 עמותות שמטפלות רק בנושא תעסוקה של אנשים עם מוגבלות אבל אף אחד לא מפנה אליהן את האנשים".
"המודל שלנו פשוט", הסביר שמחי. "מינינו רכז ברשות המקומית שיהיה אחראי על כל השירותים בעיר. עשינו מיפוי של כל השירותים שיש בעיר. הוצאנו נתונים סטטיסטיים. מתוך המחקר עלו אזורי הזדמנות – כאלה שהראו שאפשר לתקן וליצור שינוי. אחרי כמה חודשים יזמנו שולחנות עגולים לשיח בין כל הגורמים המעורבים לצורך הצעת פתרונות, ולבסוף העיר בחרה מבין הפתרונות שהוצעו את אלה שהיא רוצה להתמקד בהם". אחרי אילת, הביא שמחי את המודל לראשון לציון, לרמת גן, לבאר שבע, לתל-אביב ולירושלים.
"למעשה, כל התשתית של השירותים הייתה כבר קיימת: הכשרות מקצועיות, ליווי בתוך שוק העבודה, התאמות למעסיקים, הכול. אלא שהיא הייתה בנויה טלאי על טלאי ואף אחד לא חיבר את הטלאים", הוסיף גיא.
בפיילוט שנערך בעיר אילת, אשר החל בשנת 2018, נאספו נתונים בידי הלמ"ס ונערכה השוואה עם שנת 2021. התברר ששיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות עלה ב-5% (אך בהיותה שנת קורונה ציפו לעלייה גדולה יותר בהמשך), נוספו 7 שירותים עירוניים והורחבו המענים בקהילה.
"העשייה שלנו ברשות המקומית אינה מסתכמת רק באיתור משרה, אלא בראייה הוליסטית: אנחנו מנגישים מידע וזכויות, נותנים ייעוץ והכוונה, מסייעים בשיקום מקצועי וליווי מותאם אישית", אמרה ימית אמר, מרכזת תוכנית "אילת לא עוצרת במוגבלות" (במרכז הזדמנות).
"כאשר אנו רואים את התמונה המלאה מנקודת מבט עירונית, יש לנו את היכולת לפעול לפיתוח מענים נוספים ולספק מענה מדויק לצרכים העולים מהשטח. נושא העסקת עובדים עם מוגבלות נמצא בסדר העדיפויות של עיריית אילת כחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית שלנו. אנו מקדמים העסקה מיטיבה בתוך הרשות, ובכך מהווים דוגמה אישית מעסיקים נוספים בעיר", היא הוסיפה.
מורן נחמיאס, מנהלת מרכז הזדמנות: "לאחר 6 שנות פעילות, התוכנית 'אילת לא עוצרת במוגבלות' מוכרת ככתובת עירונית אחת למרבית האוכלוסייה עם מגבלה ולכל נותני השירותים בקהילה. ניתן לראות את האימפקט בהתרחבות מענים, עלייה בכמות הפונים להשתלבות בעבודה ומיצוי זכויות. אילת הפכה להיות עם שיעור תעסוקה של אנשים עם מוגבלות בין הגבוהים בארץ עם 56% עלייה של 5% משנת 2018. ההשפעה של המודל העירוני על הקהילה, נותני השירותים והמעסיקים היא משמעותית והובילה להרחבה של המודל בימים אלה לרשויות נוספות".
לסיכום אמר גיא: "ברגע שהממשלה תאשר לנו את התקציב שביקשנו, נשב ונחשוב איך הכי נכון להתפרס עם זה ברמה הארצית. אנחנו רוצים להיות יעילים".
