ניתוח של יותר ממיליון בני אדם מראה כי הפרעות נפשיות מתחלקות לחמישה אשכולות, שכל אחד מהם קשור למערכת ייחודית של וריאנטים גנטיים. כך פורסם בשבוע שעבר באתר החדשות Nature.
פסיכיאטרים הסתמכו במשך שנים על ספרי אבחון הרואים את רוב הפרעות הנפש כהפרעות נפרדות זו מזו. לדוגמה: דיכאון מוגדר כהפרעה שונה מחרדה. אך ניתוח גנטי של יותר ממיליון בני אדם מציע כי שורה של הפרעות פסיכיאטריות חולקות שורשים ביולוגיים משותפים.
הממצאים מראים כי אנשים עם הפרעות שנראות לכאורה שונות מאוד זו מזו, חולקים לעיתים רבות את אותם וריאנטים גנטיים הקשורים למחלה. הניתוח מצא כי 14 הפרעות פסיכיאטריות מרכזיות מתקבצות לחמש קטגוריות, שלכל אחת מהן מערך משותף של גורמי סיכון גנטיים. קטגוריית ההתפתחות העצבית, למשל, כוללת גם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) וגם אוטיזם – אשר ספרי הפסיכיאטריה מסווגים כהפרעות נפרדות.
רבות מההפרעות הנחשבות ל"נפרדות" הן בסופו של דבר "חופפות יותר משהן מובחנות, וזה אמור להעניק למטופלים תקווה", אמר שותף המחקר אנדרו גרוצינגר, גנטיקאי פסיכיאטרי מאוניברסיטת קולורדו בבולדר. "אפשר לראות את הייאוש על פניו של אדם כאשר נותנים לו חמש אבחנות שונות במקום אבחנה אחת".
גרוצינגר סיפר שעבודת הצוות שלו התבססה על העובדה שאנשים שאובחנו עם הפרעה אחת בתחום בריאות הנפש נוטים מאוד להיות מאובחנים גם עם הפרעה נוספת. לדוגמה, מחקרים קודמים הראו שרוב האנשים שאובחנו עם דיכאון אובחנו גם עם הפרעת חרדה כללית ולהפך.
כדי לבדוק האם יש הסבר ביולוגי למתאמים הללו, גרוצינגר ועמיתיו איגדו נתונים גנומיים של יותר ממיליון אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות, לצד נתונים של מיליוני נבדקים בריאים.
החוקרים מצאו כי 14 ההפרעות הנפשיות שנבדקו מתחלקות בדרך כלל לחמישה "סלים" נפרדים, שלכל אחד מהם פרופיל גנטי ייחודי. ישנה קטגוריה של סכיזופרניה/הפרעה דו-קוטבית, קטגוריית "הפנמה" הכוללת דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), קטגוריית התפתחות עצבית וקטגורית כפייתיות הכוללת הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ואנורקסיה.
קטגוריה אחרונה כוללת הפרעות שימוש בחומרים, כגון הפרעת שימוש באלכוהול ותלות בניקוטין. אנשים שהפרופיל הגנטי שלהם תואם לקטגוריה מסוימת מצויים בסיכון מוגבר לכל אחד מהמצבים באותה קטגוריה. גורמים גנטיים וסביבתיים נוספים משפיעים גם הם על רמת הסיכון.
לאחר מכן עבד הצוות על בסיס הקטגוריות שזוהו ומצא 238 אזורים גנומיים ספציפיים הקשורים לפחות לאחת מן הקטגוריות המשותפות. לדוגמה, נמצא כי אזור אחד בכרומוזום 11 מעלה את הסיכון הגנטי לשמונה הפרעות שונות, משום שהאזור מקודד לגנים הקשורים לאיתות דופמינרגי (שקשור לנוירוטרנסמיטר דופמין).
החוקרים זיהו גם קטגוריה נוספת, שכונתה "גורם הפסיכופתולוגיה הכללי", אוp-factor , המייצגת פגיעוּת גנטית משותפת כמעט לכל ההפרעות הפסיכיאטריות.
החוקרים מצאו שרבים מן הגנים המקשרים בין ההפרעות הללו מעורבים במידה רבה בהתפתחות מוח העובר. דבר המרמז על כך שזרעי המחלה הפסיכיאטרית נזרעים כבר בשלבים המוקדמים ביותר של החיים.
עם זאת, נמצאו גם הבדלים בין הקטגוריות. למשל, קטגוריית הסכיזופרניה/דו-קוטביות קשורה לגנים המתבטאים בתאי מוח הקרויים נוירונים מעוררים (אקסיטטוריים), השולחים אותות חשמליים, ואילו קטגוריית ההפנמה קשורה לתאים הקרויים אוליגודנדרוציטים, התומכים בנוירונים הללו ומבודדים אותם, כך מצאו המחברים.
לממצאים אלה עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על האופן שבו מסווגות הפרעות הנפש, ולהוביל את התחום למערכת המבוססת על ביולוגיה תאית ולא על תצפית בתסמינים, אומרת טרי מופט, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת דיוק בדורהם, צפון קרוליינה. יש בכך אתגר לגבולות האבחון ההיסטוריים שבמדריכי הפסיכיאטריה הנהוגים ברחבי העולם, וגם רמז כי השכיחות הגבוהה של ריבוי הפרעות בו-זמנית אינה מקרית, אלא משקפת ביולוגיה בסיסית משותפת.
במסגרת תפיסה חדשה זו, קלינאים יכולים לסייע לאנשים עם הפרעה אחת לפתח מיומנויות שימנעו התפתחות של הפרעה נוספת – למשל באמצעות הדגשת ניהול מתחים, אומרת מופט. הממצאים עשויים גם לסייע לחוקרים לחפש טיפולים המכוונים למספר מצבים במקביל, במקום לפתח טיפול נפרד לכל הפרעה.
מקורות:
Mapping the genetic landscape across 14 psychiatric disorders | Nature
