אני רוצה להתייחס לחשש מפני חוסר הצלחה, דבר שקשה לי מאוד להכיל. כאשר אני חווה כישלון, יש לי נטייה להתחיל לברוח. לא במובן מטפורי, אלא באמת להתחיל לברוח פיזית למקומות שונים ברחבי הבית.
כאשר אני בורחת, אני חווה מעין הצפה של רגשות. בנסיבות כאלה עולות בי מחשבות קשות, שלמעשה משדרות לי בלי הפסקה כמה שאני לא טובה ולא מוצלחת. המחשבות האלה רודפות אותי ולא משחררות. אני לא יודעת למה כל כך קשה לי להיות סלחנית כלפי עצמי. זה פשוט קשה לי. כמו שאולי אפשר להבין, מדובר בנושא כאוב ורגיש מאוד עבורי ולכן אנסה אולי להתמקד בביקורת עצמית באופן כללי.
שמעתי פעם על סופר, שתיאר ביקורתיות ככוח שמניע אותנו לפעול וליצור בלי הפסקה, אבל במקביל משתק אותנו לחלוטין. הגדרה מעניינת מאוד לדעתי, מכיוון שהוא מתאר כוח כה עוצמתי, שמצד אחד מפרה ומצד שני הורס.
מתוך האמירה הזו, אני רוצה בעיקר לשתף על ההתמודדות שלי למצוא דרכים נוספות לתקשר עם הסביבה בנוסף לכתיבה תומכת. דמיינו לעצמכם שאני לא מצליחה פעמים רבות, פעם אחר פעם, בהתמודדות האישית שלי עם הניסיון להצליח בכל אחד מסוגי ההתמודדויות האלה.
בשנתיים האחרונות אני מנסה ללמוד שיטות נוספות לתקשר ללא כתיבה. הדרך הראשונה היא באמצעות תוכנה שמכונה "גריד". מדובר בתוכנה המאפשרת לבחור בין לחיצות מסך על רובריקות או הגדרות שונות, שיש בהן הבעה של צרכים ורצונות. תהליך הלמידה של ה"גריד" מאתגר מאוד עבורי, בדיוק במקומות שבהם אני הכי רגישה. אני לא תמיד מצליחה לבטא את רצוני המדויק וזה מאוד קשה לי להכלה. ה"גריד" הוא תהליך מתמשך של למידה עם הצלחות וגם כישלונות, אבל הוא בעיקר תהליך. כלומר, הוא עבודה רצופה, יומיומית ומתמשכת, עם עליות וירידות, הצלחות ונפילות.
תהליך נוסף שאני רוצה לשתף הוא הלמידה שלי להקליד בצורה עצמאית ללא תמיכה של אדם נוסף. אני נפגשת כל שבוע עם מדריכה, שעוזרת לי לדייק את אופן ההבעה שלי בהקלדה. גם כאן, מדובר בתהליך מורכב שדורש ממני לנשום עמוק ולא לשבור את הכלים. כלומר, לא לעצור ולסרב להמשיך גם שאני לא מצליחה. זה נשמע פשוט, אבל עבורי זה אחד הדברים הקשים לעשות, כיוון שאני נדרשת להיות במצב מסוים של השלמה עם העובדה שאני לא עושה משהו באופן מושלם ואולי אפילו רחוק ממה שאני חושבת שאני יכולה לעשות. אני יודעת שזה נשמע מוגזם, אבל זאת אני.
דוגמא נוספת מכיוון אחר לגמרי, היא כל ההתמודדות הזו עם דימוי הגוף והירידה במשקל. גם זה תהליך ארוך, שלאחרונה החלטתי להפוך ליותר אקטיבית בתוכו, במקום להיות בהתנגדות מתמדת אליו בכל פעם שמישהו מזכיר אותו. כלומר, החלטתי לנסות לקחת אחריות ושליטה על הגוף שלי ועל הבריאות שלי.
העניין הזה קשה בטירוף ודורש ממני המון שליטה עצמית. פעמים רבות אני לא מצליחה וזקוקה לעזרה וכפי שניתן להבין, זאת לא סיטואציה פשוטה עבורי. ההבנה שאני צריכה "דיאטה" וההתמדה בה, שאני מניחה שקשה לכולם, קשה עוד יותר לאוטיסטית כמוני. אני חושבת שקשה לי יותר להימנע מאכילה מאחר ואני חשה קושי לחוש שובע ונהנית ממנה מאוד וגם קשה לי בכלל להכניס את עצמי לתוך משטר מגביל כלשהו.
שיתפתי כאן מעט על אחד מסוגי ההתמודדויות המורכב ביותר עבורי – ההתמודדות עם חוסר הצלחה. מדובר במאבק ממושך, שמלווה אותי בכל יום ויום. לאט לאט אני לומדת כיצד ניתן לקבל את חוסר ההצלחה ואת העובדה שאני אנושית, לא תמיד מצליחה וגם לפעמים עושה טעויות.
שוב, זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל לא בשבילי. אני מקווה שאולי אפילו עזרתי קצת למישהו או למישהי אחר/ת, שמתמודד/ת עם קשיים של חוסר הצלחה ומתוסכל מהם. אם אני יכולה לנסות, גם אתם יכולים. ואם אני יכולה להיכשל ולנסות שוב, גם אתם יכולים.
