יוסף טרומפלדור נחשב לאחת הדמויות ההיסטוריות ביותר בהיסטוריה היהודית. מדור "נכות היסטורית" חוזר אחורה בזמן לסיפורו של טרומפלדור שקבע את המושג "טוב למות בעד ארצנו".
לעוד כתבות במדור "נכות היסטורית" – לחצו כאן
טרומפלדור נולד ב-21 בנובמבר 1880 בעיר פיאטיגורסק. הוריו היו זאב ולדימיר וולף ופדוסיה אקסלבנט. אביו, שען ורוקח בהכשרתו, נחטף בנעוריו לצבא הרוסי בו שירת יותר מ-25 שנה בתנאים קשים. אימו הייתה אישה חילונית משכילה. יוסף היה הרביעי מבין שבעה אחים.
טרומפלדור למד חצי שנה בחיידר לפני שנשלח לבית ספר חילוני. הוא היה תלמיד מצטיין. למרות שעבר בהצלחה את המבחנים לתיכון הריאלי, לא התקבל בשל יהדותו. מאוחר יותר, הוא כתב: "יחד עם יהודים אחרים שתיתי מילדותי מכוס הייסורים והעלבונות כי בבוז או בשנאה היו קוראים לי 'ז'יד' (כינוי גנאי ליהודי – ס"נ) או שוללים ממני זכויות שהיו לאזרחי רוסיה האחרים. בי גאון לאומי ואיש וגאווה רוממה".
טרומפלדור למד רפואת שיניים אצל אחיו הבכור. בשנת 1902, הוא קיבל תעודה ממשלתית כמרפא שיניים. למרות שהחזיק בדעות אנטי מיליטריסטיות, התגייס טרומפלדור לצבא הרוסי בשנת 1902. הוא לא רצה שיראו בעמדותיו "פחדנות יהודית".
בתחילת מלחמת רוסיה-יפן התפרסם טרומפלדור כגיבור קר רוח. הוא התנדב ליחידת הקומנדו, אשר ביצעה את המשימות המסוכנות ביותר. אך גם שם נתקל באנטישמיות. לצד זאת, הוא זכה באות הצטיינות ובדרגת סמל.
בעשרים לאוגוסט 1904, ריסק פגז את ידו השמאלית של טרומפלדור. הרופאים נאלצו לכרות אותה מעל המרפק. אך הוא התעקש לחזור ללחימה. כך כתב למשפחתו: "עוד פעם אבקש מכם לא להצטער על ידי; ראשית גם אם תצטערו לא תועילו בכך במאומה, ושנית רבים הם האנשים שגם הימנית וגם השמאלית אבדו להם, וגם הם חיים. ומצד שני הנני מקווה כי גם ידי הימנית האחת, שבה אני כותב את מכתבי זה, תעמוד לי בחיים במידה שגם בעלי שתי ידיים יקנאו בי”.
לאחר שהפסידו הרוסים בקרב בפורט ארתור בינואר 1905, נפל טרומפלדור בשבי יפן לצד אלפי חיילים נוספים. השבויים חולקו למחנות על פי דתם. עד מהרה, הוא הפך למנהיג במחנה היהודים. הוא דאג לשבויים בתחומים כמו חינוך, רווחה ומסורת.
טרומפלדור השתחרר מהשבי בשנת 1906. אלפי אנשים באו להיפרד ממנו לפני ששב לרוסיה. הוא היה היהודי הראשון בצבא רוסיה שקיבל דרגות קצונה ואותות הצטיינות רבים מבלי להמיר את דתו.
באותו זמן, טרומפלדור פיתח את חזונו להקים מושבים שיתופיים בארץ ישראל. בשנת 1911, הוא ארגן את ועידת רומני, שבעקבותיה הוקמה תנועת החלוץ. בנוסף, נכתבה החוברת הראשונה שעסקה במושבות השיתופיות בארץ.
טרומפלדור ראה בארץ ישראל בית ליהודים. בשנת 1912, הוא עלה לארץ עם חבורת סטודנטים. מטרתם הייתה להקים ישוב שיתופי קומוניסטי. הם השתלבו בקבוצת דגניה א'. כעבור מספר שבועות, הם עברו למגדל. הוא נהנה מהעבודה הקשה ומחיי הקומונה, היא התפרקה כעבור שנה וחצי. לאחר מכן, הוא חזר לדגניה א' שם עבד במשך כשנה. חברי הקבוצה ציינו לשבח את יכולתו לעבוד קשה למרות היותו גידם ואת גישתו הבלתי מתפשרת בוויכוחים רעיוניים.
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, סירב טרומפלדור לקבל על עצמו אזרחות עות'מנית וגורש למצרים, שם הציע לו זאב ז'בוטינסקי להקים גדוד יהודי לוחם שישרת בצבא הבריטי, אך הבריטים סירבו. במקום, הם הקימו גדוד יהודי של נהגי פרדות וטרומפלדור מונה לסגן מפקד הגדוד.
טרומפלדור חזר לרוסיה בשנת 1917. הוא ניסה להקים גדוד יהודי לוחם, אך נתקל בהתנגדות. הוא היה פעיל בתנועת החלוץ והגה תוכניות מעשיות בתחומים שונים שקשורים להתיישבות יהודית בארץ ישראל. בוועידה הראשונה של התנועה, הוא מונה ליושב הראש.
באוגוסט 1919, חזר טרומפלדור לארץ ישראל. בדרך לארץ, הוא התעכב באיסטנבול, שם סייע לחלוצים בפעילויות רווחה שונות. הוא הגיע לארץ בסוף וקטובר.
לאחר שחזר לארץ ישראל בסוף אוקטובר 1919, ביקש ממנו דוד בן גוריון לפקד על ההגנה על תל חי. היישוב סבל מתקיפות חוזרות ונשנות של בדואים. טרומפלדור היה מתוסכל מהסיוע המועט שקיבל.
בראשון למרס 1920, ערבים הגיעו לתל חי. הם הורשו להיכנס. אך כשניסו לקחת את נשקה של אחת מתושבות המקום, טרומפלדור הורה לפתוח באש. הוא נפצע קשה בבטנו ואחר כך גם בגבו. אך, לפי עדויות, לא תיאר לחבריו את מצבו הקשה כל אותו היום. הוא בחר לעודד אותם. מאוחר יותר, הוא ביקש לקרוא לרופא. כאשר שאל הרופא לשלומו, הוא השיב: "טוב למות בעד ארצנו".
מגיני תל חי החליטו לנטוש את הישוב ולהתפנות לכפר גלעדי. אך טרומפלדור לא היה בחיים כשהקבוצה הגיעה לשם. לצד טרומפלדור, נהרגו בקרב שבעה אנשים נוספים.
אנשים מכל הקשת הפוליטית הספידו את טרומפלדור ביניהם ז'בוטינסקי, יוסף חיים ברנר, וברל כצנלסון. לזכר טרומפלדור ושאר הנופלים בקרב תל חי, הוקמה אנדרטת האריה השואג שעומדת עד עצם היום הזה בתל חי.
בדצמבר 1920, הוקמה ההסתדרות הציונית – ארגון שאיחד את כל העובדים. חניכיו הקימו את גדוד העבודה וקראו לו על שמו של טרומפלדור. כמו כן, על שמו נקרא קיבוץ "תל יוסף" שם נמצא מוזיאון בית טרומפלדור. רחובות ובתי ספר ביישובים רבים ברחבי הארץ קרויים על שמו. ז'בוטינסקי הקים את תנועת הנוער בית"ר, ברית יוסף טרומפלדור. נכתבו עליו שירים וסיפורים רבים.
