יש חברויות שנולדות במקרה ויש כאלה שנבנות מתוך חיים משותפים, אחריות הדדית ושגרה יומיומית. בדירה של עמותת שלוה בירושלים, החברות בין רועי באט, דוד כהן ואור בן שושן, שלושתם על הרצף האוטיסטי, היא הרבה יותר משותפות למגורים – היא עוגן במיוחד בתקופה של מלחמה כשכל פיסה של השגרה יקרה מפז.
לכל אחד מהם יש שגרה המותאמת לצרכיו ורצונותיו, חיים מלאים ותפקיד קבוע בדירה. כל זה נקטע או השתנה בעקבות המלחמה באיראן. בשיחה עם שווים, יחד עם רכז הדירה שלהם מאיר כהן, הם מספרים על החברות ביניהם, השגרה הברוכה והשינויים שנכפים עליהם בעקבות המלחמה.
הדירות של עמותת שלוה הן חלק מפרויקט דיור בקהילה של מנהל מוגבלויות במשרד הרווחה. הפרויקט מציע מסגרות מגורים נתמכות לאנשים עם מוגבלויות המעודדות עצמאות ושילוב חברתי.
דוד, בן 26, במקור מכפר חנניה והוא עובד בבית העם. "אני אב בית במקום שקוראים לו האוניברסיטה העממית. יש שם אנשים שמשלימים 12 שנות לימוד. יש בדירה גם חוג אמנות שאני אוהב. בנוסף, אני הולך פעמיים בשבוע לחדר כושר", הוא משתף.
רועי, במקור ממושב בית יתיר, עובד בעבודה מסווגת ולומד להיות דיג'יי באופן מקצועי. "אני אוהב לשמח ולהביא שמחה לעולם", הוא אומר.
אור במקור מירושלים. הוא עובד כטבח במסעדת חצר עין כרם. הוא התעמל בהתמדה בחדר הכושר של שלוה פעמיים או שלוש בשבוע ושחה בבריכה. בנוסף, הוא התחיל ללמוד קורס בישול במכללת השף. "אני רוצה להתפתח בתחום האוכל", הוא אומר.
בין רועי, דוד ואור נרקמה חברות עמוקה. הם מכירים זה את זה תקופה ארוכה ומשמעותית. כשותפים לדירה, הם מחלקים ביניהם את מטלות הבית. "אני אחראי על הקניות. לפעמים, זה יוצר ויכוחים עם אנשים. הם רוצים משהו ואין אותו בחנות. חוץ מזה, צריך להחליט מה קונים ומה לא", מסביר רועי. על פי הרכז מאיר כהן, לקניות יש גם ערך מוסף. "כך רועי לומד כלכלת בית: איך מחלקים תקציב נכון", הוא מוסיף.
פעם בשבועיים, נשארים רועי, אור, ודוד לעשות שבת בדירה. על השבתות הללו הם מדברים בחום. "לפעמים, אני מכין חמין לשבת. לפעמים, אני מכין עוף עם תפוחי אדמה בתנור. זה מאוד מספק כשזה מצליח. אני בדרך כלל אחראי על הבישול", אומר דוד.
אור אחראי על ניקיון האזורים המשותפים בדירה, אבל הבישולים מעסיקים אותו במיוחד. "בשבתות אני מכין סלטים מהמתכונים של אמא שלי", הוא מוסיף בפשטות. החברים האחרים מחייכים. "לפעמים הוא מכין כל כך הרבה שאנחנו מבקשים ממנו לשחרר מעצמו", אומר דוד.
במזל גדול, ערכה עמותת שלוה את מסיבת פורים שלושה ימים לפני פרוץ מבצע שאגת הארי. בתחרות של הדירות, ניצחה הדירה של רועי, דוד, ואור. הניצחון הביא לשלושת החברים לילה במלון, פרס שייאלץ לחכות עד לסיום המלחמה.
בשבוע הראשון למבצע שאגת הארי, הדירה הייתה סגורה. רועי עובד קשה מתחילת המלחמה, דוד ואור היו בביתם. שניהם מתארים את הקושי שחשו ללא הדירה והשגרה הברוכה. ביום שישי הראשון לאחר שהתחיל מבצע שאגת הארי, הם חזרו לעשות שבת בדירה. עמותת שלוה נותנת מענה בתקופת המלחמה בהתאם להנחיות פיקוד העורף.
מסעדת חצר עין כרם נפתחה אחרי שבוע אז אור חזר לעבודה. "זו השגרה שלי כרגע. חדר הכושר של שלוה סגור. קורס הבישול שאני לומד הוקפא עד סוף המלחמה כי במקום אין מרחב מוגן. האזעקות מאוד לא צפויות", הוא משתף.
"אני משתדל לראות את הטוב. אני קורא ספרים ומנסה לפתח את עצמי. אני מנסה ללמוד מיומנויות שיעזרו לי אחר כך. אני קורא ספרים ולומד אמנות", אומר דוד.
רועי משתדל לשמור על אופטימיות. "צריך לשמוח שכל עם ישראל מאוחד. כולנו ביחד. אני ממשיך ללמוד להיות דיג'י גם במלחמה", הוא מוסיף.
הדלק של הרכז מאיר הוא האהבה העצומה שלו לאור, רועי, ודוד. "זה המון אהבה מהם והמון אהבה אליהם", הוא מוסיף בחיוך.
פניהם של החברים אל העתיד. לכל אחד שאיפות משלו. "אני רוצה להתחתן. אני רוצה להיות דיג'יי בחתונות ואירועים. אני רוצה להביא שמחה", משתף רועי ודוד מוסיף: "אני רוצה לפתח את עצמי ולעשות תואר באמנות. גם אני רוצה להתחתן". השאיפות של אור מעט אחרות: "אני רוצה למצוא את הדרך שלי. אני רוצה ללמוד בישול ולהיות טבח במסעדה. זה החלום שלי".
