ביום העצמאות הקרוב בין הדגלים, הזיקוקים והשירים, יש גם רגעים שבהם מבינים שעצמאות היא לא רק סיפור לאומי, אלא מיליוני סיפורים אישיים. כל אחד מתמודד בחייו מול אתגרים שלא תמיד רואים מבחוץ.
לפעמים האתגרים לא פשוטים ויכולים להאט אותנו, ולפעמים הם גורמים לנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו. כאלה הם סמל עידו נסים אלקריאף ורב"ט חן ברזילי. שני חיילים, שתי התמודדויות שונות עם מוגבלות ותכונה משותפת – נחישות. עידו וחן הם בין 120 החיילים המצטיינים המקבלים את הצטיינות הנשיא ביום העצמאות.
עידו, בן 21 מעכו, מתמודד עם תסמונת טורט שגורמת לו לטיקים קוליים ותנועתיים. "זה התחיל בגיל צעיר והמשיך גם אל תוך שנות ההתבגרות. זה תמיד מלווה במבטים מהסביבה, בהערות ולעיתים גם בפגיעות של ממש", הוא מספר לשווים.
כשהגיע רגע הגיוס, הוא קיבל פטור רפואי. "הייתה לי האופציה לערער על הפטור ולהתגייס רגיל או להתנדב. אני חושב ששתי הדרכים מוערכות ושמי שבוחר להתנדב עושה עבודת קודש, אבל מאחר והצלחתי לערער על הפטור, בחרתי בגיוס. רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול ושהמגבלה לא מגדירה אותי, אלא אני מגדיר את עצמי", הוא מבהיר.
עידו נלחם על הזכות להתגייס וכיום הוא משרת בלשכת הגיוס בחיפה, מלווה מלש"בים ביום הכי מלחיץ שלהם ומביא איתו משהו שלא לומדים בשום קורס – הבנה עמוקה של מה זה להרגיש שונה. "אני פוגש אנשים מכל הסוגים, גם כאלה עם קשיים. אני נותן להם את היחס שהייתי רוצה לקבל בעצמי".
אבל הדרך לא הייתה פשוטה. בתחילת השירות, הלחץ רק החמיר את הטיקים. "היו רגעים שלא הצלחתי לנשום מרוב עומס. אנשים לטשו עיניים, זה לא תמיד קל", הוא מודה.
גם מחוץ לצבא הוא עדיין נתקל בתגובות קשות, שאלות פוגעניות והערות חסרות רגישות. אבל היום, הוא כבר במקום אחר. "פעם הייתי שותק, אבל היום אני מסביר. אני לא מתבייש, להפך אני גאה".
כשקיבל את הבשורה על הצטיינות הנשיא, הוא הופתע: "לא כיוונתי לזה בכלל, אבל אני שמח. ההצטיינות הזאת היא לא רק בשבילי, אלא בשביל כל מי שמתמודד עם קושי. אני רוצה להראות שהכול אפשרי".
המסר שלו חד וברור: "אל תוותרו לעצמכם. המגבלה קיימת, אבל היא לא מגדירה את מי שאנחנו. אפשר לקחת את הקושי ולהפוך אותו לכוח".
"אם אמרו לי לא, הפכתי את זה לכן"
הסיפור של חן ברזילי, 18, מתחיל במקום אחר לגמרי ומגיע לאותה נקודה של נחישות. היא מתמודדת עם נמוכות קומה וגם היא קיבלה פטור משירות צבאי. כמו עידו, גם היא בחרה להילחם על השירות. אבל אז הגיע 7 באוקטובר. אחותה, אושר שמחה ברזילי ז"ל, סמב"צית בנחל עוז, נפלה בעת מילוי תפקידה. ברגע הזה משהו השתנה. חן החליטה להתגייס לא למרות הקושי, אלא מתוכו. "עברתי תהליך ארוך כדי לבטל את הפטור. היה לי חשוב להמשיך את הדרך של אחותי", היא מדגישה בשיחה עם שווים.
כיום היא משרתת בתפקיד לוגיסטי ביחידה מסווגת, אחראית על ציוד הלחימה של הלוחמים. "אני בת יחידה בין בנים. אני עובדת קשה, אבל לא מוכנה לוותר לעצמי. יש דברים שאני לא יכולה לעשות פיזית כמו להרים ציוד כבד, אז הבנים ביחידה עוזרים לי. אבל אני תמיד נותנת את המקסימום שלי", היא מספרת.
היא מתארת ילדות שבה שוב ושוב אמרו לה "לא". "לא המשפחה שלי אלא הסביבה", חשוב לה לציין. "המשפחה שלי מדהימה, תמיד מאמינה בי ומעודדת אותי. אבל מבחינתי ההתייחסות של הסביבה, היא סיבה יותר טובה להוכיח אחרת. זה האופי שלי. אם אומרים לי לא, אני הופכת את זה לכן”.
יום הזיכרון עבורה הוא לא רק יום לאומי, אלא כאב אישי חי ונושם. השנה, הוא מתערבב גם עם רגע של גאווה. "אני מקדישה את ההצטיינות לזכרה של אחותי", היא אומרת. "יש ימים שאני חזקה ויש ימים שאני מתפרקת אבל ממשיכה הלאה וקדימה".
גם עבורה, קבלת ההצטיינות הייתה רגע מרגש ומטלטל כאחד. "רק בטקס הבנתי מה זה אומר. שאלתי את עצמי איך מכולם דווקא אני קיבלתי את זה? כנראה שאחרים רואים בי משהו שאני לא תמיד רואה".
המסר שלה למי שמתמודד עם קושי ברור לא פחות: "אל תוותרו על עצמכם, תמיד תלכו עם הלב שלכם עד הסוף".
בין זיכרון לעצמאות
ביום שבו המדינה חוגגת עצמאות, עידו וחן מזכירים לכולנו שעצמאות לא עוסקת רק בגבולות גיאוגרפיים, אלא ביכולת לפרוץ את הגבולות הפנימיים של עצמנו. לבחור לקום גם כשקשה, להאמין גם כשהסביבה לא מאמינה, ולהמשיך ללכת קדימה גם כשלא קל. הם לא מבקשים רחמים, הם לא מחפשים הנחות, אלא דורשים בעיקר מעצמם לחיות חיים מלאים, משמעותיים ומעוררי השראה.
"היום הזה מלא בדואליות", אומרת חן. "מצד אחד אני מתרגשת בגלל ההצטיינות, מצד שני בוכה כשאני נזכרת באחותי. לכל אחד יש לו את הסיפור שלו ולכן חשוב להיות רגישים יותר האחד אל השני".
