מאי הוא חודש המודעות להפרעת אישיות גבולית. העורך (הנודניק) שלי ביקש ממני, כמי שסובלת מההפרעה, לכתוב עליה. מה זה עושה לחיים שלי, אולי גם של אחרים במצבי, ומה זה עושה לסביבה הקרובה.
אז נעים מאוד. אני רננה, בת 42, רזומה: 13 דירות ו-87 עבודות. למה? הפרעת אישיות גבולית. קשה לי לשלוט ברגשות, אני אימפולסיבית.
וואלה, אני דיירת שקטה, שומרת חוק ומשלמת בזמן, אז איך 13 דירות? קבלו סיפור אמיתי ותבינו:
ב-2020, שנת קורונה, עברתי ליחידת דיור אחת מתוך שתיים. בחוזה, אני והדיירת חתמנו שנעשה תורנות שטיפה – פעם היא שוטפת את חדר המדרגות המשותף של שתינו, ופעם אני.
*זה לא קרה*, היא לא שטפה בתורה.
הקטע שכבר התחלתי איתה ברגל שמאל, כשהערתי לה שהיא הוציאה נעליים לחדר מדרגות, אז לא נעים שוב להעיר לה. ביקשתי מבעל הבית שיגיד לה לשטוף.
ומה אשתו אמרה? "איזה גן ילדים". יעני אני מטרידה אותם בשטויות. אבל 3 שבועות עברו מאז שאני שטפתי והיא לא שוטפת. זה לא שטויות, זה צדק!.
הבאסה שבעלי בית רוצים שקט. לא מעניין אותם שהיא לא שוטפת. להיפך, אני יוצאת זו שמטרידה אותם בזה. בעל הבית אמר לי: "רננה, את כל הזמן בבית" – לא הבנתי, שילמתי על דירה שהיא משעה חמש אחרי העבודה? יא בנאדם, קורונה בחוץ! אתה לוקח 3,000 שקל על חדר וגם רוצה שלא אהיה בבית? חצוף. התעצבנתי ויצאתי עליו. אצלי עצבים זה מאפס למאה. מאותו רגע, אשתו אמרה לי לא לדבר איתו כי הוא לא איש בריא.
ואני לא מבינה איך דיירת שלא עומדת בחוזה יוצאת מושלמת ואני, שעומדת בחוקים, יוצאת המטרידה?! למה? כי יחסי האנוש שלי על הפנים. אני לא יודעת איך לדבר יפה.
כשנגמר החוזה, הם אמרו: "רננה, יש לך הרבה תלונות, עדיף שתמצאי דירה אחרת". לא היה לי כוח לעבור עוד פעם, אז אמרתי: "יש מינוסים אבל אני רוצה להישאר לעוד שנה". הם הביטו אחד על השני, כאילו לראות אם הם מסכימים שאני אשאר בכלל. בסוף נשארתי. הדיירת עזבה ובמקומה נכנס טייס.
חשבתי שיהיה שקט אבל גם הטייס לא שטף!. הפעם כבר פחדתי לדבר. אני יודעת שאם אני אפתח את הפה, אני עלולה להתפוצץ. אז שלחתי ווצאפ. אחרי כמה ימים אשתו של בעל הבית כותבת לי "טופל". יופי, דיברו עם הטייס.
לצערי כלום לא השתנה, הוא לא שטף. לא יכולתי לשמור יותר בבטן. שמעתי אותו בחדר המדרגות ויצאתי לדבר איתו. החצוף לא רצה לשמוע. אחרי 2 משפטים שלי, הוא נכנס לבית שלו וטרק לי את הדלת בפנים! כל כך נעלבתי שפניתי בווצאפ בוכה לבעלי הדירה. הם היו בחו"ל. שוב הטרדתי אותם…
השיא הגיע בלילות, הטייס התחיל להביא מישהי. צחוקים במדרגות שמעירים אותי, מלכלכים ת'מדרגות ו…תקשיבו טוב, גניחות בצרחות מהמיטה שלו! סליחה? זה לא חוקי להרעיש אחרי 11 בלילה!.
כולי בעצבים, התקשרתי לבעל הדירה: "גם אתה שומע את הגניחות? זה מפריע לישון". הוא נבוך, בחצי צחוק: "אני אדבר איתו, אבל מה אפשר לעשות".
נשבר לי! הטייס עושה מה שהוא רוצה ובעלי הבית מעדיפים אותו כי הוא יוצא הביתה רק בסופשבוע. וואלה יופי. אמרתי: "אם גם הערב יהיו גניחות, אני מזמינה משטרה". "אם את מזמינה משטרה, את עפה מפה עכשיו".
פחדתי אז לא הזמנתי ניידת. בחודשים שנשארו, מצאתי דירה אחרת. תקשיבו טוב, יום אחרי שעברתי, ראיתי את הדירה שלי מפורסמת בפייסבוק. קולטים? הם אמרו לי שהבת שלהם צריכה את הדירה ובגלל זה אני צריכה לפנות אותה, שקרנים.
אז נעים מאוד, הפרעת אישיות גבולית. אופי לא מסתגל, קשה לי עם ביקורת, קשה לי להשתנות, וכשהמצוקה הנפשית משתלטת עליי, אני הופכת למטרידה.
טיפול? פסיכולוגית פעם בחודשיים, קשה לי להתמיד. חוץ מזה, אני שוטפת את חדר המדרגות, אני עומדת בחוזה, אני צודקת. העולם צריך להשתנות.
כן, שמעתם נכון, העולם צריך להשתנות (אני אומרת את זה עם מזוודה בדרך לדירה ה-14).
