"מה יקרה ב־1 בספטמבר אם לא נמצא לו סייעת? אני לא יודעת לענות לך על זה".
המשפט הזה מלווה את מיטל סיבר, תושבת באר שבע, כבר יותר מחודשיים. בנה, נווה, שנולד עם עיוורון מלא, צפוי להתחיל את כיתה א' בעוד פחות מחודש, אך המשפחה עדיין לא הצליחה למצוא עבורו סייעת משלבת שתלווה אותו לאורך יום הלימודים.
מה שהתחיל כחיפוש של אמא אחת אחר סייעת לילד שלה, הפך בתוך שבועות ספורים לשיח ציבורי רחב. הפוסטים שפירסמה מיטל ברשתות החברתיות, שבהם תיעדה את החיפוש אחר משלבת לנווה, זכו לחשיפה עצומה ולשיתופים רבים. השבוע אף התראיינה בנושא לערוץ 12 וגם שם עורר הסיפור עניין רב.
סיבר מפעילה את עמוד הפייסבוק הפופולרי "נווה זה כל הסיפור", שבאמצעותו היא מעלה מודעות לחייו של נווה כילד עיוור ולאתגרים שאיתם מתמודדים ילדים עם צרכים מיוחדים ובני משפחותיהם. מבחינתה, התגובות הרבות שקיבלה הוכיחו שהמצוקה שלה רחוקה מלהיות מקרה בודד.
"הסיפור של נווה החל בחיפוש אחר סייעת אחת", היא אומרת בשיחה עם שווים, "אבל ככל שהחיפוש התארך, הבנתי שמדובר בבעיה רחבה בהרבה. יש מחסור רציני מאוד של סייעות בכל רחבי הארץ. זה לא משהו נקודתי".
בעיה קשה בתנאי ההעסקה
לדבריה, מקור הבעיה טמון בראש ובראשונה בתנאי ההעסקה. "השכר שלהן הוא באמת עלוב, ולכן מבריחים את הטובות, האיכותיות, אלה שבאמת יש להן ניסיון. כתוצאה מזה מי שמגיעה לעבוד לא בהכרח מגיעה עם הניסיון והרקע המקצועי המתאים ולא תמיד מוכשרת לעבודה בתחום".
סיבר מציינת שמדובר בתופעה רחבה שאינה ייחודית רק לסייעות. "זה נכון בכלל לכל תחום החינוך והרווחה. תראי מה קורה בבתי הספר ובגנים – אין גננות, אין מורות".
על תפקיד הסייעת היא אומרת שהוא רחב הרבה יותר מעזרה טכנית. "עיקר העבודה הוא תיווך חברתי. בגלל שנווה לא רואה, קשה לו להבין סיטואציות חברתיות. צריך להסביר לו מה קורה סביבו, לעזור לו להשתלב במשחק עם הילדים ולסייע לו להתנהל בתוכו".
לצד זאת, הסייעת אמורה לסייע לו גם בהתמצאות היומיומית בבית הספר. "לוודא שהוא מוצא את הכיתה, יודע איפה השירותים, מצליח לצאת לחצר, מסתדר עם הציוד שלו ובהמשך גם עם מכונת הברייל. פשוט להיות שם בשבילו".
מאז שהסייעת הנוכחית הודיעה כי תסיים את עבודתה עם סיום גן החובה, החלה המשפחה בחיפוש אחר מחליפה שתלווה את נווה בכיתה א'. אלא שלדברי סיבר, למרות מאמצי העירייה והפניות הרבות, עדיין לא נמצאה מועמדת מתאימה. "אומרים לנו שמחפשים ושיש כאן אתגר מאוד ספציפי".
אחת הבעיות המרכזיות היא הדרישה לעבוד גם בימי שישי. "הרבה סייעות אומרות: 'תנו לי משרה מראשון עד חמישי'. הן לא מוכנות לעבוד ביום שישי. בניגוד למורות או לגננות, אם הילד זכאי לכך הסייעת מחויבת לעבוד שישה ימים בשבוע ללא יום חופשי באמצע השבוע. בנוסף, יש טענה שהשכונה שאנחנו גרים בה מעט מרוחקת, ולכן הרבה פשוט לא רוצות להגיע לכאן".
"התפתח מן שוק שחור כזה"
אלא שמעל כל אלה, היא חוזרת שוב ושוב לנקודה אחת: תנאי ההעסקה. "יש כאלה שפשוט שומעות מה התנאים ומבינות שזה לא משתלם להן".
במהלך החיפוש נחשפה סיבר, לדבריה, לתופעה מטרידה נוספת – תשלום פרטי לסייעות מעבר לשכר שהן מקבלות מהרשות המקומית. "התפתח מין שוק שחור כזה. זה מאוד נפוץ, במיוחד באזור המרכז. הורים משלמים לסייעות כסף מתחת לשולחן בנוסף למה שהעירייה משלמת. נוצר מצב שהורים שיש להם כסף משלמים והורים שאין להם נשארים תלויים בעירייה בתקווה שתמצא להם סייעת מתאימה".
היא מספרת כי אחת הסייעות שפנתה אליה הציגה בפניה את הדרישה כבר בתחילת השיחה. "'אני דורשת 75 שקלים לשעה', היא אמרה לי. 'העירייה תשלם 40, ואת תשלימי את היתר'".
סיבר חוששת שהמצב הזה רק מעמיק את הפערים. "אם התפתחה נורמה כזאת שההורים משלימים כסף, למה שסייעת תרצה לעבוד עם ילד שהוריו לא יכולים לשלם? היא פשוט תחפש את המשפחה שכן תוכל להוסיף לה. הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מוציאים מספיק כסף גם ככה. הם לא אמורים לשלם על זה שקל".
בינתיים, הזמן לקראת פתיחת הלימודים מתקצר והדאגה שלה גוברת. "אני לא יודעת איך אשלח אותו לבית הספר בלי סייעת. אני פשוט לא רואה איך הוא אמור להסתדר ולהתנהל לבד. הוא זקוק לעזרה".
אחרי שהתראיינה השבוע לערוץ 12 וסיפרה על החיפוש אחר הסייעת, הטלפון שלה "קרס". "אני מוצפת בפניות. יש כמה נשים שפנו בעקבות הכתבה ואני מאוד מקווה שהפעם זה באמת יצא לפועל ולא ייפול שוב בגלל השכר או בגלל העבודה בימי שישי".
"חייבים לשנות את המערכת"
אלא שגם אם תימצא סייעת ל־1 בספטמבר, מבחינתה הבעיה רחוקה מלהיפתר. "חייבים לשנות את המערכת. גם אם השנה נמצא סייעת, מה יקרה אם בשנה הבאה היא תחליט לעזוב? אני שוב אהיה באותו מצב.
"מדברים המון על חוק השילוב ועל החשיבות של שילוב ילדים במערכת החינוך הרגילה. אבל המחסור הזה בסייעות מראה שלא באמת מתייחסים לזה ברצינות", היא מוסיפה. "לא בתנאים של הסייעות ולא בהכשרה של הצוותים שאמורים לקלוט ילדים עם צרכים מיוחדים. לפחות מהניסיון האישי שלי, מרגיש שמדברים גבוהה־גבוהה על שילוב, אבל בפועל העסק מקרטע ולא עובד כמו שצריך".
