מה עושים כשאדם שיושב בכיסא גלגלים רוצה מכנסיים שלא תוכננו לישיבה? כשבגד יפה הופך לבלתי נסבל בגלל רגישות חושית? כשצריך להתאים בגדים לסדים או לסטומה? ומה עושים כשחייל שנכווה בגופו ואסור לו להיחשף לשמש רוצה בכל זאת לחזור לים?
בדיוק בנקודה הזאת פועלת עינת דותן זך, מרפאה בעיסוק (M.Sc), סטייליסטית אישית ומומחית באופנה מכלילה. דותן זך מחברת בין שני עולמות שבדרך כלל אינם נפגשים מספיק – אופנה ושיקום – ומסייעת לאנשים עם מוגבלויות למצוא פתרונות לבוש שמתאימים גם לצרכים התפקודיים שלהם וגם לאופן שבו הם רוצים להיראות ולהרגיש.
לצורך כך היא פיתחה את Adapt by Einat, מודל עבודה בן חמישה שלבים: מציאת הסגנון האישי, חקירת האתגרים התפקודיים, מציאת פתרונות, התאמתם לאדם והדרכת הסביבה. אבל מבחינתה, העבודה לא מתחילה בשאלה איזה "בגד נגיש" קיים בחנות.
"אני עוזרת בהסתכלות על ההתאמות בלהבין קודם כל את האדם, לא את הבגד", היא אומרת לשווים. "אני רוצה להבין קודם כל מה הוא אוהב ללבוש, איך הוא רוצה להרגיש, מה קורה כשהוא מתלבש ואיפה יש קושי. האם יש קושי חושי, פיזי, מוטורי, קוגניטיבי? האם יש סדים, מכשירים או מאפיינים של הסביבה שצריך לקחת בחשבון?"
רק אחרי שמבינים את האדם, היא אומרת, אפשר לחפש את הפתרון. "אני לא ישר מחפשת בגד מותאם. אני שואלת: מה אנחנו רוצים לאפשר לאדם? מה הבן אדם הכי רוצה? על מה הוא מוכן לוותר ולהתפשר? כך אני מבינה מה הבגד נותן לנו ומה הוא מאפשר לנו".
החייל שנפצע בעזה ורצה לחזור לים
אחד האנשים שהגיעו אל דותן זך היה חייל שנפצע בעזה וסבל מכוויות בגופו. "היו לו כוויות על הגוף שלא יכלו להיחשף לשמש, אבל הוא אהב ללכת לים", היא מספרת. "אז תכננתי איתו שלוש חולצות שחצי מהן רשת שקופה וחצי לא כדי להסתיר את הכוויות. הוא הלך איתן בארץ ובחוץ לארץ. החולצות שירתו אותו עד שהוא החלים".
במקרה אחר, אישה הנעזרת בכיסא גלגלים חיפשה שמלת כלה שתתאים לה. "היא ידעה מה היא צריכה", אומרת דותן זך. "היא מצאה מעצבת שמלות כלה שהייתה מספיק יצירתית בשביל ליצור עבורה שמלת כלה לכל דבר שמותאמת לצרכים שלה".
כשאי אפשר למצוא את הפתרון המוכן בחנות, דותן זך מחפשת דרך ליצור אותו. "אם אין את הבגד בחנות, אני הולכת לתופרת ומבקשת ממנה לעשות את ההתאמה. אם זה לא אפשרי, אני הולכת למעצב אופנה שיתרגם את כל מה שאני רוצה לבגד שנראה טוב".
"המכנסיים נוצרו לאנשים שעומדים"
הצורך בעבודה כזו נובע מכך שחלק גדול מעולם האופנה עדיין מתוכנן בלי להביא בחשבון צרכים של אנשים עם מוגבלויות. האתגרים יכולים להיות שונים לחלוטין מאדם לאדם. אנשים עם קשיים בוויסות החושי זקוקים לעיתים לבגדים שנעימים להם על הגוף. אצל אנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים, הבעיה יכולה להתחיל כבר בגזרה.
"הרבה דגמים של מכנסיים לא נכונים לאנשים שיושבים על כיסא גלגלים", אומרת דותן זך. "הם נוצרו לאנשים עומדים".
גם מצבים רפואיים או אביזרים שונים דורשים התאמות. "אני מבינה תהליכים של מחלות", היא אומרת. "אני יודעת לשאול שאלות שאחרים אולי לא יידעו. למשל, אני יודעת שאם לאדם יש שיתוק מוחין, יכול להיות שהוא מתעייף יותר מהר. יכול להיות שיותר כואב לו. יכול להיות שלאדם שמסתובב עם סטומה צריך יותר מרחב בבטן".
"אז מה אם היא לא תלך עם הנעליים?"
עבור דותן זך, אופנה מכלילה אינה מסתכמת ביכולת הפיזית ללבוש בגד. לא פחות חשובה האפשרות לבחור מה ללבוש. "טעם אישי זה משהו שנולדים איתו. אנחנו יודעים איזה בגדים אנחנו אוהבים ואיזה בגדים אנחנו פחות אוהבים. כל אחד מתלבש קצת אחרת", היא אומרת. "כאשר צריך למצוא בגד נגיש, הבחירה של אדם מצטמצמת. יכול להיות שהוא אפילו נאלץ לוותר על הטעם האישי שלו".
לפעמים הוויתור מגיע דווקא מהציפיות של הסביבה. "אנשים אומרים: למה את צריכה להוציא 1,000 שקל על נעליים כשאת יושבת על כיסא גלגלים? הרי בכל מקרה לא תלכי איתן. אבל היא רוצה את הנעליים כי הן יפות ומדהימות. אז מה אם היא לא תלך איתן?"
מבחינתה, לבוש הוא לא עניין שולי. "לבוש זה עד כדי כך בסיסי שלרוב אנחנו לא חושבים עליו", היא אומרת. אבל כשהבגד שאדם רוצה או צריך אינו נגיש עבורו, ההשלכות יכולות להגיע גם להשתתפות החברתית.
"אם אין לי בגדים מתאימים לאירוע, יכול להיות שלא אצא מהבית. אם אני לומדת בבית ספר דתי וכולן הולכות לתנועת נוער עם חצאית אבל אני לא יכולה מסיבה כלשהי, אני באיזשהו שלב אפסיק ללכת. אני ארצה להרגיש חלק".
גם החנות עצמה יכולה להיות המכשול
הקושי לא תמיד נמצא בבגד. לעיתים זו הסביבה שבה מוכרים אותו: חנות רועשת, למשל, או תא מדידה שאינו נגיש. לדברי דותן זך, בחנויות ששטחן עולה על גודל מסוים קיימת חובה לתא מדידה נגיש. "אם תלכו לקניון והחנות לא גדולה, סביר להניח שלא יהיה תא מדידה נגיש. בחנות הבגדים השכונתית גם סביר להניח שלא יהיה".
אבל גם כאן, היא אומרת, לפעמים אפשר למצוא פתרונות. "יש אנשים שמכירים דווקא את החנות השכונתית. הם מבקשים מהמוכרת לסגור עבורם את החנות לחצי שעה ומודדים בגדים. לפעמים המוכרת שכבר מכירה אותם תישאר חצי שעה אחרי הסגירה או תפתח חצי שעה קודם".
בעולם כבר החלו רשתות כמו פריימרק להציע קווים של אופנה מכלילה או נגישה. בישראל, לדברי דותן זך, למרות ההתקדמות בתחום, פתרונות כאלה עדיין אינם נפוצים מספיק ולכן פעמים רבות נדרשת התאמה אישית.
מכאן מגיע גם המסר שהיא מבקשת להעביר לאנשים עם מוגבלויות: "חשוב שהם ייקחו אחריות ויגידו מה הם צריכים. יש בחוץ אנשים שרוצים לעזור להם".
אבל מבחינתה, כדי למצוא את הפתרון הנכון צריך להתחיל שאלה אחת קודם. "התובנה הגדולה שלי בתחום האופנה המכלילה היא שהשאלה הראשונה היא לא איזו עזרה האדם צריך, אלא למה הוא צריך עזרה".
