איתי בנימינוב היה תינוק שהתפתח כרגיל, עד שבגיל שמונה חודשים עבר התקף ואיבד את הכרתו. הוא פונה באמבולנס לבית החולים ומשם החלה המשפחה במסע ארוך של בדיקות ובירורים. לבסוף התברר כי הוא מתמודד עם עיכוב התפתחותי, המתבטא בין היתר בקשיי תקשורת ובצורך בליווי וסיוע בחיי בתפקוד היומיומי. בעבר סבל גם מפרכוסים.
אחותו הגדולה, אופיר, הייתה אז בת שמונה. "הייתה היסטריה בבית", היא נזכרת. "בראש עבר לי: מה קורה לאחי? ולמה דווקא לנו זה קורה?"
אבל ההבנה העמוקה יותר הגיעה מאוחר יותר, במקרה. אופיר, באותם ימים ילדה בת שמונה, שמעה מהצד שיחת טלפון בין אמה לדודתה. "אמא אמרה לה שהוא לא יהיה עצמאי ושהוא תמיד יצטרך השגחה שלנו. היא ממש בכתה, וגם אני. כשהקשבתי לזה כילדה, נמחץ לי הלב".
מאותו רגע, היא מספרת, משהו ביחס שלה לאיתי השתנה. "מצד אחד הרגשתי צורך לגונן ולשמור עליו, ומצד שני הרגשתי הכי פגיעה בעולם מולו. לא ידעתי על מי כואב לי יותר: על אמא שלי, על אחי או על עצמי".
לצד האהבה הגדולה לאיתי, אופיר נשאה איתה תחושת בושה גדולה. כשעלתה לחטיבת הביניים והזמינה לביתה חברים חדשים, נהגה להכין אותם מראש. "הייתי אומרת: 'שתדעו שיש לי אח קצת מוזר ואחר ומתנצלת על זה', מחשש שהם ירגישו לא נעים. הרגשתי שאני צריכה להסתיר".
נקודת המפנה הגיעה בכיתה ז׳, כשהכיתה יצאה ליום התנדבות באקי"ם. אופיר נבהלה וביקשה לא להגיע. "אמרתי שאני רגישה מדי ולא מסוגלת להתמודד עם זה ולהגיע, אבל המחנכת שלי התעקשה שאבוא, לקחה אותי יד ביד ועודדה אותי לעמוד מול הכיתה ולספר על אחי איתי".
יציאה מהארון
בשבילה, היא אומרת, "זאת הייתה יציאה מהארון. אמרתי בקול את הדבר שהכי פחדתי לומר בעולם". התגובה הייתה הפוכה מזו שחששה ממנה: חבריה חיבקו אותה והחלו לדבר איתה על הנושא. "בפעם הראשונה הרגשתי שאני יכולה לשתף בדברים שבעבר לא הייתי משתפת. זה גרם לי להרגיש אמיתית יותר, כנה ושייכת יותר".
השינוי הזה לא העלים את המורכבות. גם היום, היא אומרת, המפגש עם אנשים עם צרכים מיוחדים ועם משפחותיהם נוגע בה במקום חשוף. "איתי הוא האהבה הכי גדולה בחיים שלי ואין אופיר בלי איתי בעולם. אבל לצד זה, כל דבר שמתקשר לעולם הזה אני מאוד רגישה ופגיעה למולו".
עם השנים, אותו רגע מכונן בהתנדבות הכיתתית באקי"ם זרע בה את הרצון לחשוף את הקשר המיוחד בינה לבין אחיה איתי. אופיר בנימינוב, כיום בת 26, שחקנית ויוצרת תוכן המתגוררת בתל אביב, החליטה יום אחד להעלות סרטון משותף שלהם לטיק טוק. "אזרתי אומץ והחלטתי שהמטרה הכי גדולה שלי היא שיכירו את איתי ויאהבו אותו. שהוא ילך ברחוב ואנשים יחייכו אליו".
הסרטון זכה לצפיות רבות ובעקבותיו הגיעו עוד ועוד סרטונים. בשנתיים האחרונות העמוד צבר תאוצה ואנשים החלו לזהות את איתי גם מחוץ למסך. "יצא לנו ללכת ברחוב ואנשים ביקשו להצטלם איתו ואמרו, 'זה איתי מהטיק טוק'. הוא מחייך ואומר: 'הם חברים שלי'. אלה הרגעים הכי מרגשים בעולם, כי זו הייתה כל המטרה שלי, שאיתי ירגיש שהוא לא לבד ושיש לו חברים".
ועכשיו ההצגה
הסיפור המשפחתי עבר גם מהמסך אל הבמה. במהלך לימודי המשחק קיבלה אופיר משימה לכתוב רעיון להצגת ילדים. היא ניסתה לחשוב איזו הצגה אופיר הילדה הייתה צריכה לראות, ואז עלתה בה תמונה של עוגת יום הולדת ונרות ולצדה משאלה ישנה: "הלוואי שהיה לי אח אחר".
"כשחשבתי על זה לא הפסקתי לבכות", היא מספרת. "דווקא כי אני נמצאת בנקודה כל כך שונה היום. איתי הוא המתנה הכי גדולה בחיים שלי והיום בחיים לא הייתי מבקשת את זה".
כך נולדה ההצגה "משאלת יום הולדת", שבמרכזה נוגה בת ה־13 שמסתירה מחבריה את אחיה, ילד עם צרכים מיוחדים. כשהיא מבקשת ביום הולדתה אח אחר, המשאלה מתגשמת, אלא שאט־אט היא מגלה שהחיים ה"מושלמים" שדמיינה אינם באמת שלמים בלעדיו.
גם איתי צפה בהצגה. "אמא שלי אמרה שזו ההצגה הראשונה שהוא ראה בלי להסתכל בפלאפון. הוא היה מהופנט", מספרת אופיר.
אחרי שמחסום הבושה וההסתרה נפרץ והקשר המיוחד בין האחים נחשף, נותרה שאלה שמעסיקה כמעט כל משפחה מיוחדת: מה יקרה בעתיד, כשההורים כבר לא יהיו בתמונה? אופיר ואחיה מורן יודעים, לדבריה, שהאחריות תעבור אליהם. ב־7 באוקטובר, כשמורן, לוחם יהל"ם, יצא לשדה הקרב, היא תפסה אותו ואמרה לו: "אתה חייב להיזהר ולשמור על עצמך כי יום יבוא והחיים שלך לא יהיו רק שלך. יש לך אח שאני ואתה נצטרך לטפל בו ולשמור עליו כל החיים".
"עברתי תהליך"
אותה ידיעה ליוותה גם אותה כלוחמת בצבא ובטיול שאחרי השחרור. "תמיד ידעתי שאני צריכה להיזהר ולא לעשות שטויות כי יש לי משימה בחיים האלה. יש לי אחריות גדולה בעולם ואני רוצה את הטוב ביותר בשביל אחי".
אולי זה מדגים את המרחק העצום שעברה הילדה הקטנה מאז שהתנצלה בפני חברים לפני שנכנסו לביתה. היום אופיר רוצה שאחים ואחיות אחרים יידעו שגם לבושה, לקושי ולכאב שלהם יש מקום ושהם אינם סותרים אהבה עצומה.
"עברתי את התהליך הזה עם איתי ממקום של רגשות של בושה וקושי למקום שבו אני אומרת שהוא הכתר על הראש שלי", היא אומרת. "החלום הכי גדול שלי היה שלאיתי יהיו חברים, שכשיראו אותו ברחוב לא ייתנו לו מבט מרחם או בז אלא מבט אוהב ומחייך. ולאט־לאט החלום הזה מתגשם".
ההצגה "משאלת יום הולדת" תעלה ב־30 בספטמבר בפסטיבל אסיטז' בנתניה. כרטיסים בלינק >>> https://did.li/NZP6q
