
מה אפשר לעשות עם במבוק, עץ וג'ריקנים ישנים? מתברר שלא מעט. משלחת ישראלית של מהנדסים ומומחי שיקום שחזרה לאחרונה מגאנה שבאפריקה השתמשה בחומרים הפשוטים האלה כדי לפתח אביזרי שיקום לילדים עם מוגבלויות, ובהם הליכונים, סדים, מחוכים תומכים וכיסאות ישיבה מיוחדים.
הפעילות נערכה בעיר וינבה (Winneba) שבגאנה, במסגרת פרויקט משותף של ארגון מהנדסים ללא גבולות ישראל, בית החולים השיקומי אלי"ן ומכללת אפקה להנדסה. מטרתו היא להקים במקום מרכז חדשנות שיאפשר לאנשי מקצוע ולמשפחות מקומיות לפתח, לייצר ולתקן אביזרי שיקום בעצמם, מבלי להיות תלויים במשלחות ובציוד יקר המגיעים מחו"ל.
הפרויקט, שמובילים מהנדסים ללא גבולות ישראל בשנתיים האחרונות, מתקיים בשיתוף אוניברסיטת University of Education, Winneba וארגון הקהילה המקומי Hearts, Hands and Voices Foundation.
40 סטודנטים הוכשרו, עשרה ילדים קיבלו מענה אישי
במהלך המשלחת נחשפו כ־100 סטודנטים מקומיים לגישה של שיקום מבוסס קהילה ולפיתוח טכנולוגיות מסייעות המותאמות לצורכי האוכלוסייה. כ־40 מהם השתתפו בהכשרה מעשית אינטנסיבית, שכללה תכנון, ייצור והתאמה של אביזרי שיקום.
במקביל, הצוותים המשותפים מישראל ומגאנה ערכו ביקורי בית והערכות מקצועיות לעשרה ילדים עם מוגבלויות ולמשפחותיהם. על בסיס ההערכות פותחו והותאמו פתרונות אישיים לצורכי הילדים.

אחד המאפיינים המרכזיים של הפרויקט הוא השימוש בחומרים מקומיים וזמינים, במקום בציוד שיקומי יקר המיובא מחו"ל. כך, למשל, השתמשו הצוותים בבמבוק ובעץ לייצור אביזרי עזר, בבדים מקומיים ובפלסטיק שמקורו בג'ריקנים ובבקבוקים ממוחזרים.
לצד פיתוח אביזרים חדשים, עסקו המשתתפים גם בתיקון ובשיפור אביזרים קיימים, במטרה להאריך את משך השימוש בהם ולהתאימם לצרכים המשתנים של הילדים.
האימהות הפכו לשותפות בייצור
אחת ההתפתחויות המעניינות במהלך המשלחת הייתה השתלבותן של אימהות לילדים עם מוגבלויות בצוותי הייצור. האימהות, שהגיעו בתחילה כחלק מהמשפחות המקבלות סיוע, החלו להשתתף באופן פעיל בפיתוח הפתרונות.
במסגרת הפרויקט מקווים כי בהמשך ניתן יהיה להרחיב את ההכשרות גם לנשים נוספות בקהילה וליצור עבורן הזדמנויות תעסוקה והכנסה.
מיכל דולב־השמשוני, מנכ"לית מהנדסים ללא גבולות ישראל, מסבירה כי המטרה אינה לספק פתרונות זמניים, אלא לבנות יכולת מקומית שתישאר גם לאחר שהמשלחות הישראליות יעזבו.
"אנחנו לא מגיעים לגאנה כדי להביא פתרונות מוכנים מישראל. המטרה היא לבנות כאן יכולת מקומית שתאפשר לאנשי מקצוע ולמשפחות לזהות צרכים, לפתח פתרונות ולשפר אותם לאורך זמן", היא אומרת. "המשלחת האחרונה הראתה שכאשר משלבים ידע הנדסי ושיקומי עם היכרות עמוקה של הקהילה, אפשר לפתח פתרונות מעשיים גם באמצעות חומרים פשוטים וזמינים".
"אביזר שיקום מתאים יכול לעשות הבדל משמעותי"
לדברי ד"ר מורית בארי, מנהלת בית החולים השיקומי אלי"ן, אחד האתגרים המרכזיים בשיקום ילדים עם מוגבלויות הוא לא רק התאמת האביזר לצורכיהם, אלא גם היכולת לתחזק אותו לאורך זמן.
"עבור ילד עם מוגבלות, אביזר שיקום מתאים יכול לעשות הבדל משמעותי ביכולת לנוע, לשבת, להשתתף בפעילות יומיומית ולהיות חלק מהקהילה", היא אומרת. "האתגר הוא לא רק לפתח את האביזר הנכון, אלא לוודא שאפשר להתאים, לתקן ולתחזק אותו גם לאורך זמן. החיבור בין הידע השיקומי של אלי"ן לבין היכולות ההנדסיות והשותפים המקומיים מאפשר לפתח פתרונות שמתאימים למציאות החיים של הילדים בגאנה".

השלב הבא בפרויקט הוא ביסוס פעילותו של מרכז החדשנות לאורך כל השנה, בניהול מקומי ובשיתוף האוניברסיטה והארגונים הקהילתיים. התוכנית כוללת המשך הכשרת סטודנטים ואנשי מקצוע, ליווי משפחות ופיתוח פתרונות נוספים, כך שהפעילות תימשך גם בין ביקורי המשלחות הישראליות.
אילת לוין־קארפ, מנכ"לית סיד ישראל, ארגון הגג של קהילת הסיוע ההומניטרי והפיתוח הבינלאומי בישראל, מסכמת: "העוצמה של הפיתוח הבינלאומי הישראלי אינה רק בחדשנות שאנחנו יודעים להביא לעולם, אלא ביכולת להפוך ידע ישראלי ליכולת מקומית שנשארת לאורך זמן. שיתוף הפעולה בגאנה בין מהנדסים, מומחי שיקום, אקדמיה וקהילות מקומיות ממחיש כיצד ניתן ליצור פתרונות שמשפרים חיים גם הרבה אחרי שהמשלחת הישראלית חוזרת הביתה".






