
להכין מראש משפטים לשיחה עם עמיתים, לחקות את הבעות הפנים של העובדים מסביב ולהסתיר אי־נוחות מרעש או מתאורה חזקה. עבור עובדים אוטיסטים רבים, אלה אינן פעולות חריגות, אלא חלק משגרת יום העבודה. מחקר אמריקאי חדש מצא כי 86% מהעובדים האוטיסטים שהשתתפו בו נוהגים להסוות מאפיינים של האוטיזם שלהם במקום העבודה, לעיתים או לעיתים קרובות, כדי להתאים את עצמם לציפיות הסביבה.
המחקר, שנערך בהובלת חוקרים מאוניברסיטת פן סטייט בארה"ב ופורסם באוגוסט בכתב העת המדעי Journal of Autism and Developmental Disorders, כלל 131 עובדים אוטיסטים. החוקרים ביקשו להבין כיצד הם מתמודדים עם הדרישות החברתיות של מקום העבודה, אילו התנהגויות הם מסתירים ומה המחיר שהם משלמים על כך.
התופעה מכונה בספרות המקצועית הסוואה אוטיסטית (Autistic Camouflaging). הכוונה היא לניסיון מודע או לא מודע להסתיר מאפיינים אוטיסטיים ולאמץ התנהגויות שנתפסות כמקובלות יותר מבחינה חברתית. במקום העבודה היא יכולה להתבטא, למשל, ביצירת קשר עין גם כשהוא גורם לאי־נוחות, בחיקוי התנהגות של עמיתים או בהימנעות מהבעת קושי במצבים חברתיים וחושיים.
אחד המשתתפים במחקר תיאר את המאמץ במילים שהפכו לחלק מכותרת המחקר: "אני מנסה להתנהג כמו אדם נוירוטיפיקלי, כדי שללקוחות יהיה נוח יותר".
דווקא המשפט הזה ממחיש את אחד הממצאים המרכזיים: עובדים אוטיסטים אינם מנסים בהכרח להסוות את מאפייניהם רק כדי להצליח בתפקידם. לעיתים הם עושים זאת כדי להקל על האנשים שסביבם, גם כשהדבר דורש מהם מאמץ נוסף.
העבודה הנוספת שאיש לא רואה
החוקרים זיהו חמישה דפוסים מרכזיים של הסוואה: תגובה לדעות קדומות או לפגיעה, דרך להתמודד עם קשיים, תגובה להשתקה, השקעת עבודה נוספת שאינה חלק מדרישות התפקיד ודיכוי של מאפייני הזהות האישית.
חלק מהמשתתפים סיפרו כי הם מתכוננים מראש לשיחות ולפגישות, משנים את סגנון התקשורת שלהם כדי שיתאים לזה של עמיתיהם, או משקיעים זמן נוסף בניסוח חוזר של הודעות דואר אלקטרוני. אחרים סיפרו שהם מסתירים קשיים חושיים או נמנעים מהתנהגויות שעוזרות להם לווסת את עצמם.
לדברי ד"ר קארי שרווד, החוקרת שהובילה את המחקר, מדובר למעשה בצורה של ניהול הרושם שאדם יוצר על סביבתו. אלא שבקרב עובדים אוטיסטים, המאמץ הזה עלול להיות כרוך במחיר נפשי משמעותי.
החוקרים מציינים כי מחקרים קודמים מצאו קשר בין הסוואה אוטיסטית לבין שחיקה, תסמיני דיכאון, פגיעה באפשרויות הקידום ואף עזיבה מוקדמת של מקומות עבודה. המחקר הנוכחי אינו מוכיח שההסוואה עצמה גורמת לתופעות האלה, אך הוא מדגים עד כמה היא נפוצה בקרב המשתתפים.
"מבקשים מאיתנו להיות אותנטיים ואז מגיבים בשלילה"
אחד הקשיים שעלו במחקר הוא המסר הכפול שעובדים אוטיסטים מקבלים מסביבתם. מצד אחד, מקומות עבודה מעודדים עובדים להביא את עצמם לידי ביטוי ולהרגיש בנוח. מצד שני, כאשר עובדים אוטיסטים מפסיקים להסוות את מאפייניהם ומתנהגים באופן טבעי יותר, הם עלולים להיתקל בתגובות שליליות.
שרווד מתארת את הסתירה הזאת באמצעות עדויות ששמעה מעובדים אוטיסטים: הם מתבקשים להיות אותנטיים ולהרגיש בנוח, אבל כשהם עושים זאת ואינם מסווים את מאפייניהם, התגובות כלפיהם משתנות לרעה.
ממצא נוסף במחקר היה שעובדים שדיווחו על הסוואה בתדירות גבוהה יותר היו בעלי סיכוי גבוה כמעט פי שלושה לדווח שהבחינו בשינויים בהתנהגות של אנשים אחרים כלפיהם בעבודה. עם זאת, מדובר בקשר סטטיסטי שאינו מוכיח שההסוואה היא שגרמה לשינוי ביחס אליהם.
החוקרים מצאו גם שנשים אוטיסטיות, וכן משתתפים שהזדהו כטרנסג'נדרים או כא־בינאריים, דיווחו על הסוואה בתדירות גבוהה יותר בהשוואה לגברים. לעומת זאת, לא נמצא קשר מובהק בין תדירות ההסוואה לבין השאלה אם העובד חשף במקום העבודה את היותו אוטיסט.
מה המעסיקים יכולים לעשות?
לדברי החוקרים, הממצאים מדגישים את הצורך בשינוי הגישה של מקומות העבודה כלפי עובדים אוטיסטים. במקום להתמקד רק בשאלה כיצד העובדים יכולים להתאים את עצמם לסביבה, יש לבחון כיצד סביבת העבודה יכולה להתאים את עצמה לצורכיהם.
ההתאמות אינן חייבות להיות מורכבות או יקרות. החוקרים מציעים, בין היתר, לאפשר עבודה בחללים שקטים יותר, להתקין תאורה מתכווננת, להתיר שימוש באוזניות כאשר הדבר אפשרי ולהעניק גמישות בדרכי התקשורת בין העובדים.
לצד ההתאמות הפיזיות, הם מדגישים את חשיבות ההסברה על אוטיזם ושונות נוירולוגית ואת הצורך להתמודד עם בריונות, הטרדות והדרה חברתית במקומות העבודה.
המחקר מבוסס על דיווחיהם של 131 עובדים אוטיסטים, ש־79% מהם בעלי השכלה אקדמית. החוקרים מדגישים כי בשל גודל המדגם ומאפייניו, אי אפשר להסיק שהתוצאות מייצגות את כלל העובדים האוטיסטים. נוסף על כך, המידע נאסף בנקודת זמן אחת בלבד והתבסס על דיווח עצמי של המשתתפים.
למרות המגבלות, המחקר מצביע על תופעה שלדברי החוקרים ראויה לתשומת לב רבה יותר: המאמץ הבלתי נראה שעובדים אוטיסטים משקיעים מדי יום כדי לעמוד בציפיות החברתיות של סביבתם.
המסקנה המרכזית העולה ממנו היא שהאחריות להשתלבות מוצלחת בעבודה אינה צריכה להיות מוטלת רק על העובד האוטיסט. גם המעסיקים והעמיתים צריכים להיות חלק מהשינוי.






