רבנים יקרים, רבנים טובי-לב, ידענים, חכמים: חרדים, דתיים לאומים, רפורמים, קונסרבטיבים, רבני יהדות מתחדשת. אני פונה אליכם בלב שבור ודומע.
שמי איל שחל, בן 19.5, אוטיסט, חילוני עם שורשים חסידיים של כשבעה דורות. בקיצור, חילוני מצוי. אני פונה אליכם ומבקש מכם לומר בקול רם את מה שחלקכם כותבים ואומרים ברמז כשהם נשאלים לסוגיית הילדים המיוחדים – ילדים עם מוגבלות פיזית, קוגניטיבית, התפתחותית ואחרת.
אני מבקש מכם להפר את שתיקתכם הרועמת, כי עוול גדול נעשה בגן פעוטות שהם נשמות אילמות. הגננת החרדית של הילדים התפארה כי היא עולה על כל המומחים של הממסד הרפואי, וברשות הוריהם תחבה אצבע לפי הטבעת שלהם והכאיבה להם עד מאוד. הגננת וההורים התייחסו לכך כ”טיפול שפותח חסמים”.
אני מדלג על הרישא. אין ספק שבגני פעוטות חילוניים רבים הממסד הרפואי נחשב כאלוהות בפני עצמה, וכמו-אלוהות היא לעתים קרובות חסרת רחמים או צניעות. עם זאת, אין הצדקה ליוהרה דומה מצד גננת שמציגה עצמה כמחוללת נסים.
תשאלו: מדוע, אם כך, אני פונה אליכם?
כי אין כמעט אף הורה שירע לילדו ביודעין. אבל הורים עלולים להזיק לילדיהם בגלל אמונות טפלות. אני מכיר לא מעט אופנות מתחלפות בקרב הורים חילונים שגם הן בגדר אמונות טפלות בעיניי. למשל, שתזונה המבוססת על מרכיב זה או אחר מרפאה לחלוטין מאוטיזם.
אבל נחזור לאמונות הטפלות של חלק מהמגזר החרדי. הבה נמנה כמה מהן. אני רק מצטט מדברים שנתקלתי בהם.
“ילדים מיוחדים הם גלגול של נשמות תועות וחטאות”
אתם, רבנים יקרים, לא אוהבים את האמונה הטפלה הזו. אתם גם לא מחבבים את המופעים של ילדים מיוחדים שמוצגים כאומרי דברי נבואה. אתם מתירים את זה, אם בכלל, רק בכדי להעניק להורה תחושה טובה. הצדקה לסבל.
כעת אני מבקש מכם שתגידו במפורש שאין קשר בין ילד שנולד עם מוגבלות זו או אחרת לבין חטא מגלגול קודם, כי התוצאה מגולמת באצבעה של גננת הנתחבת לאחד מאיבריו המוצנעים של פעוט חסר ישע, בשביל לפתוח “חסימה”.
“קיצור הדרך בטיפול הוא כמו קפיצת דרך באמונה”
למעשה אכזרי כזה אין סיבה, אין משמעות, אין תוצאה. אני לא מבקש לשלול את האמונה הטהורה והתמה של הורים מיוחדים רבים, שילד מיוחד הוא מתנה משמיים או, להבדיל, מבחן יומיומי לאמונה. אני רק מציין את המובן מאליו: הכאבה קיצונית כזו אינה חסד והיא לא מבטאת אמונה. היא מבטאת ייאוש קיצוני, חוסר יכולת ללכת צעד-צעד, עקב בצד אגודל, בדרך הקשה של גידול ילד מיוחד. הילד הוא אותו ילד. זו זעקה לעזרה של ההורה: כשל כוח סיבלי! אני רוצה נס! דיבוק – צא, ותן לי ילד “רגיל”!
וזה לא עובד ככה.
אנא, אימרו את דברכם בקול רם וצלול.
תודה.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
