מאת עידן מוטולה ואביחי חיים
48 שעות אחרי שנחשפה פרשת ההתעללות במעון "בני ציון" בראש העין, בני משפחות המשיכו להגיע למקום הבוקר (ה'), מצוידים באוכל ובגדים. "אנחנו רק רוצים לוודא שהם בסדר", אמר לנו אב לאחד החוסים שמתגורר במעון.
לפני כשלושה שבועות דיווח אחד הדיירים למשפחתו כי הותקף על ידי עובד המקום, ובעקבות הדיווח הוגשה תלונה במשטרה. כדי לבדוק את המידע בחנו השוטרים את התיעוד ממצלמות האבטחה במעון, ועצרו השבוע חשוד בפרשה – לאית סלאמה, תושב קלנסואה. ההנהלה הקודמת, שתחתיה התרחשו המעשים המזעזעים, הוחלפה בינתיים בהנהלה חדשה שמשרד הרווחה מינה מהרגע להרגע.
המשפחות שהגיעו לפה עדיין לא רגועות. הן חוששות שיקיריהן, אנשים חסרי ישע, ספגו התעללות פיזית ונפשית דווקא במקום שהיה אמור לספק להם ביטחון. עם זאת, הן מקוות שאולי חשיפת הפרשה ומינוי הנהלה חדשה ישנו את המציאות במעון לטובה. מה שבטוח, חוסר האמון כלפי המערכת עמוק ביותר.
שרון הגיע עם פנס בעין – אבל לא עשו כלום
המעון שמאוכלס בעיקר באוטיסטים ואנשים עם מוגבלות שכלית בתפקודים נמוכים, מחולק לביתנים. בכל ביתן כמה חדרים, שבהם מתגוררים הדיירים. הסיפור התחיל בביתן 15 שם, על פי החשד, קבוצה של עובדים, ובראשם סלאמה התעללה לאורך זמן ממושך בחוסים. רשימת החשדות כוללת מכות, בעיטות, הצלפות, חניקות עם כריות, ואפילו הרטבת המיטות שלהם בשתן. לפי המשטרה היו מאות מקרים כאלה שהתרחשו בכל המעון.
מצלמות האבטחה שמותקנות בביתן תיעדו את הכל, אבל אף אחד כנראה לא טרח לבדוק. זאת, למרות שהיו חוסים עם סימני חבלה על פניהם. "לפני שנה בערך שרון הגיע הביתה עם מכה חזקה בעין, ממש פנס", מספרת לאתר "שווים" חנה נעים, על מה שעבר על בנה. שרון בן ה-31, שגר במקום, מתמודד גם עם אוטיזם וגם עם פיגור קל.
"התלוננו אצל מנהל המעון ואמרנו לו שאנחנו חושדים שמישהו היכה אותו. ביקשנו ממנו לבדוק את מצלמות האבטחה. כמו במקרים רבים אחרים, הוא אמר שזה כלום ושאין מה לדאוג. אנחנו מרגישים שזה היה טיוח אחד גדול". היא מספרת גם שלפני חצי שנה שרון הגיע הביתה עם מכה חזקה בגב. לדבריה, אותו תסריט חזר על עצמו: תלונה למנהל, בקשה לבדוק את המצלמות – ומסמוס מצידו.
יותר גרוע מכלא
לדבריה, האלימות היא לא הבעיה היחידה. במשך שנים שרון היה סגור בתוך החדר הקטן שלו כמעט לאורך כל שעות היום, ויוצא החוצה רק לאכול ולהתפנות, ורק לפעמים לטיול קצר של 10 דקות. אתמול היא הגיעה למעון, צילמה את בנה דרך החלון והעבירה שידור חי בפייסבוק שבו רואים שהוא כלוא: הדלת נעולה, החלון סגור בשרשרת, ואף אחד לא שומע את קריאותיה שהוא צריך לשירותים.
החדר, יש לציין, ריק לגמרי מרהיטים, בלי משחקים, ויש בו רק מיטה אחת באמצע החלל ללא מצעים עליה. על רקע האירועים האחרונים, השידור שלה הצליח לעשות הרבה רעש ברשת ופורסם בתוכנית לילית בטלוויזיה.
"זה המצב של שרון ושל עוד דייר בביתן שלו", חנה מספרת, "אמרתי להנהלה, תעשו תוכנית טיפולית, תנו להם משחקים, אולי זמן בבריכה, שימו לו מוזיקה, תמונה בחדר. לא עשו כלום, התעלמו ממני. כשאיימתי לצאת עם זה לתקשורת, המנהל אמר 'אל תוציאי דברים מפרופורציות, זה הכי טוב שאת יכולה לקבל בשביל הבן שלך'".
"החשוד היה כמו הבן שלנו"
לפני עשרה ימים, האמת נחשפה בפני המשפחה. "התקשרו לבעלי ממשטרת ראש העין וביקשו ממנו שנבוא לתת עדות", היא מספרת, "היינו בשוק. אמרו לנו שהייתה אלימות כלפי שרון, והיא מתועדת כנראה בסרטונים שבידי המשטרה, אבל שיחסית הוא חטף פחות מאחרים. במקרה הזה, מזלו שהוא היה סגור רוב הזמן בחדר. את הסרטונים לא הסכימו להראות לנו, אמרו שזה יקרה רק אחרי שיגישו כתב אישום נגד העובדים".
ההלם לא נגע רק לעצם האלימות, אלא גם לזהות העובדים שפגעו בדיירים. "לאית סלאמה, החשוד המרכזי, היה כמו בן שלנו", חנה אומרת, "צילם סרטונים עם שרון ושלח לנו. הוא נתן לנו את התחושה הכי טובה שיש. הוא עבד במשמרות בוקר, ואנחנו חשבנו שאם יש אלימות, אז היא בטח במשמרת לילה".
עד גיל 22 שרון היה בבית ההורים. חנה מספרת שאבא שלו, שקשור אליו בצורה מטורפת, לא רצה לשלוח אותו למעון. "הוא תמיד פחד שתהיה כלפיו אלימות. עכשיו מתברר שהוא צדק".
שרון לא לבד
המקרה של שרון לא היה היחידי. סימה, אחותו של שהרם פריזד (42), חוסה אחר במעון, סיפרה שראתה כבר לפני שנתיים סימני אלימות על גופו וחבלות סביב עיניו. סימה ומשפחתה ביקשו לראות את מצלמות האבטחה, אך גם במקרה הזה מנהל המקום סירב. "אנחנו יודעים שלא טיפלו כראוי באחי", היא אומרת ל"שווים", "פנינו למנהל פעמים רבות, אבל הוא טייח הכל. כל הזמן נתנו כדורים לאחי כדי שיישן ולא יעשה כלום. אחרי האירוע של האלימות, בכל פעם ששהרם היה צריך לחזור למעון הוא היה בוכה, מפחד ממה שיעשו לו".
מתברר שלא רק אלימות פיזית הייתה בשנים האחרונות ב"בני ציון", אלא גם גניבות. אמא של דייר נוסף סיפרה ל"שווים" שנעליים חדשות שקנתה לבנה נעלמו זמן קצר אחרי שהביאה לו אותן. אמא אחרת, לבת שגרה במקום, אמרה שאותו דבר קרה עם בגדים שהיא הייתה קונה לה. לדבריה, היא התלוננה על כך בפני המנהל, אבל שום דבר לא נעשה. "גם כשפניתי אליו והתראתי בפניו שיש מדריכה שנוהגת באלימות מילולית כלפי הבת שלי, הוא לא עשה כלום", היא אומרת.
ואולי, את הדברים הכי חכמים אמר אחד העובדים בשער המעון. "כל עוד ימשיכו לשלם לעובדים במקומות האלה 31 שקלים לשעה, נמשיך לצערי לשמוע את הסיפורים האלה".
ממשרד הרווחה טרם נמסרה תגובה.
