בלב הסדרה החדשה ב"כאן", "איסט סייד", מאת היוצרים יעל רובינשטיין ויוסי מדמוני, מופיעים אב ובת שממגנטים זה את זו כהפכים מושלמים – וממגנטים את הצופים אליהם. יהודה לוי, בתפקיד האב, מגלה לצופה טפח שטרם נראה בו, וגפן קמינר, שהיא אוטיסטית, ומגלמת את בתו האוטיסטית, משחקת נפלא כל כך, עד שאנחנו לא שמים לב שהיא משחקת.
מומי דהאן (יהודה לוי) הוא אב יחידני, שנאלץ לפרוש מעבודתו בשב"כ בשביל לטפל בבתו. העבודה שמצא מאפשרת לו גמישות רבה יותר בסדר היום, אבל היא לא פחות מסוכנת. הוא מסייע לרכישת בתים מערבים במסגרת "ייהוד" ירושלים. מומי הוא "תחמן" גדול, שטווה מזימות מורכבות אך אפקטיביות לרכישת הקרקעות, ויודע לתפעל כל אדם שאתו הוא נמצא בקשר: ערבים, יהודים, נוצרים, אויבים וידידים.
בתו, מאיה (גפן קמינר), היא בחורה עם מוגבלות שלא מוגדרת במפורש בסדרה, אבל ניתן להסיק מדפוסי התנהגותה שהיא אוטיסטית. בניגוד לאביה, שמחשבתו, ערכיו, והתנהגותו גמישים עד מאוד, מאיה מגנה על עצמה מהעולם על ידי התנהגות נוקשה וחזרתית. היא מתקשה לקדד סיטואציות חברתיות ולפעול לפי המקובל בחברה, ודבקה בהרגליה. עד שלא תקבל תשובה למה שמעסיק אותה – היא לא תרפה, כפי שלא הרפתה את ידה מבקבוק הקטשופ עד שהתרוקן. כל דבר מסיח את דעתה והיא עלולה שלא לפעול כמתוכנן, מה שגורם לה לפניקה. דיבורה ישיר, גלוי (לפעמים, יותר מדי), היא רגישה למרקמים ובררנית באוכל.
המשימה העיקרית של מומי
מומי מצטייר כבולדוזר ככל שזה נוגע לבתו. בחייו המקצועיים, הוא מתפשר על כל ערך מוצק. הכל כשר בעיניו, והמטרה מקדשת את האמצעים. המטרה האמיתית שלו היא לסלול את דרכה של מאיה לכפר שיקומי, ולרפד אותה בהרבה כסף. הוא מפתח יחסים אינטימיים עם מומחית שמטפלת בה רק כדי להשיג את האישור לגיוסה צבא, מעפעף בריסיו לקצינה האחראית על קבלה לתוכנית הגיוס, וקולו נשבר כשהוא מסביר לה שבתו היא אדם תמים וטהור, ושהוא עלול למות בכל רגע ולהותיר אותה ללא הגנה.
כדי להכניס את מאיה לכפר השיקומי, מומי מכין תוכנית מבצעית שלמה, בדיוק כמו שיש לו תוכניות סדורות לגבי כל מבצעי "גאולת קרקע". הוא מנסה לנרמל את בתו כפי שהוא מנסה לנרמל את הסיטואציה הגיאו-פוליטית בה הוא פועל. התוכנית שטווה למאיה היא זו: מאיה תעבוד במסעדה כדי להוכיח לצבא שיש לה כישורים חברתיים. לשם כך, הוא מנצל את קשריו האישיים, ומוצא "שיפודייה" שתתמיד בהעסקתה, ותאפשר לה לתקשר עם לקוחות. השלב הבא בתוכניתו של מומי הוא שהשירות בהתנדבות בצבא יפתח לה את השער לכפר השיקומי שבו תתגורר לאחר מותו. גם הקבלה לכפר וגם החיים בו מותנים ב"תפקוד גבוה". מומי בחר למאיה את הכפר הזה, כי הוא מאמין ששם היא תהיה בטוחה, פיזית ונפשית, מהתעללות וניצול.
מאיה היא האדם היחיד בעולמו שחסין לחלוטין לתוכניותיו ולקסמיו. היא יצרה קשר חם מאוד עם המומחית שטיפלה בה, ולא רצתה להיפרד ממנה. היא לא מפגינה כישורים חברתיים בעבודת המלצרות, כפי שאביה קבע, אבל היא כובשת בחן טבעי ובלבביות את לב המשפחה של האישה שעמה אביה עובד בפרויקט. כשהיא מתעקשת ללוות את מומי לעבודתו המסוכנת, והוא מנסה ככל יכולתו להגן עליה, ברור לצופה שמאיה היא "עקב אכילס" של אביה. היא הופכת אותו פגיע מאוד בעבודה, ובו בזמן, היא האור שבחייו. היא האור שבו.
משחק שלא מזייף לרגע
השחקנית גפן קמינר, שמגלמת את מאיה, יצרה דמות שאי אפשר שלא לאהוב אותה. המשחק שלה רגיש ועדין, על גבול השקוף. הוא שקוף, כי היא לא מזייפת אפילו לרגע. אנחנו רואים כל הזמן אחדות על המסך: אוטיסטית המגלמת אוטיסטית. זו זהות מוחלטת בין השחקנית לתפקיד. אבל אנחנו רואים את האחדות השלמה הזו על המסך, כי גפן קמינר היא גם שחקנית בנוסף להיותה אוטיסטית. היא לא מגלמת את עצמה.
גפן איננה מאיה, כי לא כל האוטיסטים זהים. היא מגלמת את מאיה מתוך היכרות והבנה של מאפייני הדמות, ואני משער שלא נזקקה למחקר מקיף על הדמות. עם זאת, הבחירות הקשות בגילום הדמות הן בחירות שנדרשות משחקנית: להתאים את טון הדיבור, הבעות פניה ותנועתה לסצנה ולמצב הנפשי של הדמות, להתאים את המשחק שלה להוראות הבמאי, למשחק של השחקנים האחרים, לתנועת המצלמה. הכימיה בינה לבין הפרטנר הכריזמטי והמנוסה שלצדה היא תעודת כבוד לשניהם. אני מקווה להמשיך לראות אותה על המסך.
