בהגיעם לגיל 18, כל אזרחי ישראל מוכרחים להתגייס לצבא. במהלך השירות, בו הם נלחמים למען המדינה, הם צוברים חוויות שונות ומתחשלים לקראת החיים האזרחיים. בזמן שחלק מהחיילים יוצאים מהצבא חמושים בחוויות טובות ותחושת סיפוק, חלק אחר מהם נאלץ לחזור לשגרת חיים קשה באזרחות, בעקבות חוויות רעות בזמן השירות במדים.
על פי הנתונים, אחד מתוך חמישה לוחמים שמשתחררים מצה"ל הוא הלום קרב. כיום בישראל יש כ-5,000 הלומי קרב מוכרים ע"י משרד הביטחון, וההערכה היא שיש סה"כ כ-25 אלף חיילים שלא מוכרים רשמית.
עמותת "לא מפקירים פצועים בשטח", שקמה בשנת 2016 שמה לעצמה למטרה לעזור ולשקם את אלו שזקוקים לעזרה נפשית בעקבות חוויותיהם הקשות מהשירות הצבאי. הסיוע אותו הם נותנים הוא רחב, מטיפול פסיכולוגי, דרך טיפול בתנועה ויוגה רגישה לטראומה, ועד סדנאות ומפגשים חברתיים. "הטיפולים עוזרים ללוחמים להשתקם, ומספקים להם מקום בו הם יכולים לשתף מה עובר עליהם בסביבה תומכת", מספר חיים הלד, מנכ"ל העמותה.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
"מתחנו את התקציב עד לקצה"
העמותה, שפועלת כבר שבע שנים, מסייעת ליותר ממאה חיילים משוחררים, ורוצה לעזור ליותר, אך לא יכולה. "מתחנו את התקציב עד לקצה", מספר הלד ל"שווים". "לוחמים משוחררים זקוקים לעזרה שלנו, ואנחנו רוצים לספק אותה, אבל לא יכולים".
העמותה מסייעת באופן מידי לכל חייל שזקוק לעזרה, ללא צורך בהכרה רשמית כהלום קרב ממשרד הביטחון. "כל חייל שחווה מצבים קשים נפגש עם מטפל שלנו, ובמידה והמטפל רואה שהוא זקוק לעזרה, הוא מקבל מעטפת רחבה", מסביר המנכ"ל.
"באותה תקופה לא הצלחתי לישון"
יוסי חדד (44), לוחם חי"ר לשעבר, נפצע ברגלו במהלך שירותו ב-2002. 14 השנים אחרי השחרור היו רגילות, והוא לא הרגיש בהן דבר חריג. בשנת 2016, בעקבות מתקפת בלוני התבערה שהופרחו מעוטף עזה לעבר הדרום, הוא חזר לסכנה שהרגיש במהלך השירות הצבאי. לפתע הוא הרגיש תסמינים שונים שהשפיעו על חייו: "אני זוכר שבאותה תקופה לא הצלחתי לישון. כל לילה אחרי שלוש שעות, הייתי מתעורר", הוא משחזר. מלבד ההשפעות על השינה, חדד מוסיף שחווה גם מספר התפרצויות זעם על ילדיו. "לפעמים, מוויכוח קטן בין אחים הייתי צועק עליהם צעקות שבחיים לא צעקתי", הוא מספר.
חדד, שגר בקיבוץ ארז בדרום, עבד עד לא מזמן כחקלאי. בהמשך, החליט לעזוב את המשרה הקודמת כדי להפוך לממונה בטיחות. "הבנתי שהעבודה בשדות גרם לגוף שלי להיזכר בשירות הקרבי", הוא מספר. הטראומה של חדד לא התפרצה בעקבות אירוע מסוים, אלא בעקבות הסכנה אותה חש באותם ימים, שהזכירה לו את שעבר במהלך השירות. "הלחץ שחוויתי כנראה השפיע עליי לאורך זמן", הוא מוסיף.
ההתפרצות המשמעותית של תסמיני החרדה והפוסט-טראומה קרתה בשנת 2019, כשראה תיעוד של איש חיל אוויר מוציא גופה מרכב שפגע בו טיל נ"ט. "כשראיתי את הסרטון, הטראומה החמירה מאוד ועברה מהילוך שני לשמיני". המגורים בדרום משפיעים לרעה על חדד, שכן שם הסכנה מירי רקטות, בלוני תבערה וירי נ"ט היא מיידית. עם זאת, כרגע מעבר משם לא על הפרק.
"זה חלק ממי שאני"
חדד נתמך על ידי העמותה ומקבל ממנה סיוע רחב שעוזר לו להשתקם. "בכל שבוע אני נפגש עם אנשי העמותה ופסיכולוג שעוזר לי", הוא אומר. כמו כן, הקשר החברתי מסייע לו גם: "אני מדבר יום יום עם חיילים נוספים שחוו מצב דומה לשלי, ועם אנשי העמותה".
למרות מה שנאלץ לחוות, חדד לא מתחרט שהתגייס לשירות קרבי, וטוען כי לא היה מתגייס ליחידה אחרת, גם אם היה יודע שזה מה שיקרה. "זה חלק ממי שאני, וגם אם הייתה לי האפשרות לחזור אחורה, לא הייתי משנה כלום", הוא מסכם.
לתרומות לעמותה היכנסו לקישור: לא מפקירים פצועים בשטח! – גיוס תרומות אונליין
