מערכת שווים
הבשורה שילדכם הוא אוטיסט היא תמיד קשה מאוד. כאשר רפי רמברנד קיבל אותה, היא לוותה בבשורה קשה נוספת. "זה קרה בארצות הברית לפני כמעט 30 שנה", נזכר רפי בן ה-52. "גרנו שם מספר שנים, ולאחר שבמשך זמן מה הרגשנו שיש בעיה עם בננו, לקחנו אותו בגיל שלוש וחצי לבדיקות אצל מומחה. האבחנה הייתה חד משמעית: מדובר באוטיזם. המאבחן הפנה אותנו למטפל שמומחה בטיפולים התנהגותיים לאוטיסטים. אלו טיפולים שנותנים למטופל סיכוי טוב מאוד להשתלב בחברה ולגדול להיות אזרח מתפקד לכל דבר, כמעט. שם קיבלנו את הבשורה הקשה השנייה: המטפל אמר שגיל שלוש וחצי הוא שלב מאוחר מדי להתחיל בטיפול הזה".
האבחון המאוחר הזה נצרב היטב אצל רפי, וכעבור שנים גרם לו להחליט לעשות את כל מה שהוא יכול כדי שילדים אוטיסטים נוספים לא ישלמו את המחיר הכבד. לאחר שב-2002 פרש ממקצועו כמהנדס-כימאי, החל לחקור את האופן בו מאבחנים אוטיזם ולבדוק אם יש באפשרותו להמציא כלי לאבחון מוקדם.
"עד היום לא הוגדר מהם בדיוק המנגנון והמכניקה של אוטיזם. במחקר שלי גיליתי שיש בקהילה המדעית הסכמה שלאוטיסטים יש בעיות עם תפיסה חושית בשני מישורים: הם מתקשים בעיבוד אותות חושיים, וגם הזמן שלוקח לסיגנל שהם מקבלים להגיע מנקודה אחת לאחרת בתוך המוח הוא איטי יותר מאשר אצל האדם הרגיל. שני הדברים הללו הם שני צדדיו של אותו המטבע".
מהי, בעצם, התפיסה החושית?
"המונח המקצועי הוא Sensory Perception. כל אותו מידע שמתקבל במערכת של הגוף: קולות, מראות, ריחות, טעמים. כל אלו נכנסים למערכת החושית של האדם וממשיכים הלאה. מערכת החושים של אנשים בריאים יודעת למיין אותם היטב. למשל: להבחין ולהפריד בין דיבור ישיר לדיבור רקע. האוזן שלנו לא יודעת מראש מה היא רוצה לשמוע ומה לפטור כרעש לבן – אך מסוגלת לעשות זאת אוטומטית, באופן תת מודע. אין אף מכשיר שמיעה שיודע לייצר את ההפרדה הזאת, וגם אצל אוטיסטים זה לא עובד. בעוד אצלנו המערכת הפנימית יודעת לעשות פוקוס אוטומטי כתהליך קוגניטיבי ולהתמקד באותו סיגנל מסוים מבין בליל הסיגנלים שנכנסים אלינו – המערכת של האוטיסט לא יודעת לבצע את ההפרדה הזאת ולתת את הפוקוס הדרוש".
לאבחן אוטיזם בעזרת צלילים
חמוש בתובנה זו הגיע רפי למסקנה שדרך יעילה לאבחן אוטיזם תהיה לבדוק כיצד האוזן מגיבה לסאונד. הוא הבין שמנגנון ה-Sensory Perception הוא זה שאחראי על עיבוד האותות, ומכאן הגיע להבנה שמה שהוא צריך לפתח זה אלגוריתם שמשתמש ברעש כדי לסנן אותות – כמו שעושה האוזן הממוצעת.
"בתנאים מסוימים, המציגים גירויים מסוימים, ניתן לצפות שהאוזן תייצר רעש שיעזור לה בסינון. אוזן של אוטיסט לא מייצרת את הרעש הזה או לא מספיק ממנו", מסביר רפי את מה שגילה. "לכן, צריך לייצר גירויים ידועים מראש, למדוד את הרעש שהאוזן של המאובחן מייצרת כתגובה אליהם, ואז להשוות את פרופיל התגובה שלו לפרופיל של תגובה סטנדרטית. הפער בין שני הפרופילים מספק את האבחון".
כך נולד SensPD, מכשיר האבחון אותו מפתח רפי מזה תקופה, ושמהווה את הבסיס לחברה המוקמת בימים אלה תחת אותו שם. בקרוב יגיע המכשיר לניסויים קליניים בבתי החולים תל השומר ואסף הרופא. "זה מכשיר מדידה די פשוט. החוכמה היא באלגוריתם, אותו אני ממשיך לפתח", אומר רפי, ומספר שעד היום כל מי שנתקל בשיטה שלו מקרב הקהילה המדעית אמר שמדובר בגישה מעניינת שאין לפסול. "זה שאף אחד מהקהילה לא אומר לי 'זה לא נכון' ולא מתנגד לרעיון, ושמומחים גדולים בתחום האוטיזם מעוניינים לבדוק את הרעיון הזה – זה ההישג".
האם משפחתך הייתה מעורבת בצורה כלשהי בפיתוח המוצר?
"אשתי היא מידענית וספרנית במקצוע שלה. היא עזרה לי מאוד בתחום החיפוש והשגת המידע. זה דבר משמעותי מאוד. לא פחות חשובה הייתה התמיכה שלה ללא פקפוק וללא ערעור במיזם, כולל בתקופות קשות מאוד כלכלית".
והבן שלך?
"בני נמצא בתחום הבינוני של הספקטרום, כלומר יכולות תקשורתיות בסיסיות מאוד והרבה התנהגות אובססיבית.
מה שכן, הוא שימש לא פעם כנבדק זמין בשלבי הפיתוח השונים של המכשיר".
Facebook
Twitter
WhatsApp
Email
קראו עוד בשווים
אלו”ט: “עיכוב בטיפולי ילדים, נזק בלתי הפיך”
תחקיר: אדם נכה משלם פי 5 על מונית
