נושאים קשורים

"מעולם לא הסכמתי שיגדירו אותי רק כאישה עם מוגבלות"

אחרי 14 שנים בכנסת, קארין אלהרר מסכמת תקופה שבה עשתה היסטוריה אבל גם שילמה מחיר: "את הצעדים הראשונים של בני הבכור לא ראיתי". בריאיון לשווים היא מספרת על הביקורת שספגה מאנשים עם מוגבלות, על ניוון השרירים וגם על האפשרות שעוד תשוב לפוליטיקה

אחרי 476 ימים בבית החולים, לביא סוף סוף יחגוג יום הולדת בבית

לפני כשנתיים פירסמנו בשווים את סיפורו של לביא רפאל כהן, שחיכה להשתלה של חמישה איברים במיאמי. בשיחה מארה"ב משתף אביו מה קרה ללביא מאז ההשתלה וגם ברצון של המשפחה לחזור לישראל

ילד השנה של טיים מגזין: אוטיסט בן 9 שריגש את אמריקה

לג'ר מאן מווירג'יניה שמע על ילד אוטיסט אחר שנעלם והחליט להשתמש ב־100 דולר מחסכונותיו כדי להכין ערכות הרגעה לילדים עם אוטיזם במצבי חירום. היוזמה הקטנה צמחה למאות ערכות שחולקו לכוחות הצלה ברחבי ארה"ב

מתגייסים עם אוטיזם? היוזמה שתסייע לכם להתמודד מול צה"ל

סרן אודי הלר, מייסד תוכנית "תתקדמו", הקים קהילות סיוע לצעירים אוטיסטים ולמשפחותיהם, משלב ההתלבטות על הגיוס ועד השחרור. המטרה: לסייע במימוש זכויות, בקבלת התאמות ובהתמודדות עם הקשיים מול הצבא

מחלת נפש אולי משתלטת על המוח, אבל לא על הלב שרוצה חיבוק

קרוב ל-20 שנה הילה גאון, מטפלת באמנויות ומומחית לטראומה, פוגשת מתמודדי נפש ומגלה שמאחורי האבחנות והקשיים מסתתר צורך אנושי לאהוב ולהיות נאהבים. במדור חדש בשווים היא מעניקה הצצה מרתקת לעולמה של מטפלת בבריאות הנפש
ראשימאמריםקוראים לי טל ואני חכמה. רק שהרבה שנים זה היה סוד

קוראים לי טל ואני חכמה. רק שהרבה שנים זה היה סוד

עד לפני שלוש שנים חשבו שיש לי מוגבלות שכלית, ולכן מערכת החינוך המיוחד מעולם לא לימדה אותי כלום. יכולנו לשבת שעות בכיתה ורק לצייר. הרבה שנים ניסו להשתיק אותי. אבל אני סיימתי לשתוק

טל אשר

מדי שנה, ב-3.12, אנחנו מציינים את יום המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות. את הטור הזה אני מקדישה לזכות שנגזלה ממני כל השנים: הזכות לחינוך.

שמי טל אשר. אני בת 31, על הרצף האוטיסטי. בנוסף, יש לי תסמונת נוירולוגית נדירה שמקשה עליי לדבר וגורמת לי לרעד בגוף. אני מתקשרת בהקלדה, בתמיכה של מבוגר מסייע. אני יודעת המון שפות זרות, ויש לי ידע בהמון נושאים. הכל למדתי בעצמי, ואף אחד אפילו לא ידע. רק לפני שלוש שנים, בעזרת שיטת הקלדה בתמיכה, גילו שאני חכמה. עד אז חשבו שיש לי מוגבלות שכלית, ולכן מעולם לא למדתי. עכשיו כבר סיימתי קורס מבוא לפסיכולוגיה באוניברסיטה. אני ממש לומדת באקדמיה, ואני מתרגשת.

Igul-Letova

אני לומדת בקריה האקדמית, אונו במסגרת מסלול שנקרא "להיות סטודנט". אני משולבת עם סטודנטים ללא מוגבלות, ויש לי מערך תמיכה. השבוע שאלו בכיתה איפה למדו כולם בבית ספר, ואני הרגשתי מושפלת. לא ידעתי מה לומר, כי אני למדתי בחינוך מיוחד, אבל בפועל לא לימדו אותי כלום ובגלל זה אני סובלת וקשה לי עכשיו בלימודים. החינוך המיוחד הוא טראומה בחיים שלי. עוד טראומה, בנוסף לפגיעות שעברתי.


**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************

יש לי הרבה דברים לכתוב על החינוך המיוחד. הלכתי למקום שקוראים לו "בית ספר". כאילו למדתי – ולא למדתי כלום. משלב מאוד מוקדם של החיים היה ברור לי שאני לא הולכת למקום רגיל. אני האחות הקטנה בבית. האחיות הגדולות שלי היו חוזרות עם תיק מלא בספרים ומחברות, ישבו ללמוד למבחנים ועשו שיעורי בית, בזמן שלי נתנו לצייר ולהדביק מדבקות בכיתה.

Igul-Letova

בכיתה לא הייתה שום למידה, אף פעם. יכולנו לשבת שעות ורק לצייר, או לעשות פאזל של כמה חלקים בודדים. אני מרחמת על החברים שנמצאים במסגרות האלה. לבלות ככה 30 שנה זה בלתי נסבל.

כשהייתי שם, זה מאוד הכעיס אותי במשך הרבה בשנים. תמיד ניסו להשתיק אותי בכל מיני דרכים שלא עבדו. היו חיזוקים על התנהגות טובה, והיו עונשים על התנהגות רעה. למשל: החזיקו אותי חזק וסגרו אותי לבד בחדר עד שנרגעתי. הבעיה הייתה שהתעצבנתי עוד יותר, כי הרגשתי כמו חיה בכלוב.

כיום, אחרי שינוי גדול בחיי ומאמצים רבים, אני סטודנטית. בגלל שלא למדתי כלום בבית הספר, יש לי פערים גדולים לעומת האחרים: אני לא יודעת לעבוד בקבוצה. אני רגילה לקום כשקשה לי ולצאת מהחדר. הלוואי שהיו רואים את החוכמה שלי.

הסטודנטים בכיתה מתייחסים אליי בכבוד. המרצה אומרת עליי דברים טובים. אני עדיין מרגישה שחושבים שאני לא חכמה, כי ככה התייחסו אליי הרבה שנים בחינוך המיוחד. למה לא ראו שאני חכמה כשהייתי קטנה? למה שלחו אותי למקום שלא לומדים בו? למה חייבים לדבר או להיות עצמאיים בשביל לקבל חינוך ראוי ולמידה אמיתית?

עכשיו סיימתי לשתוק. אני יודעת שהחינוך המיוחד צריך להתבייש, ולא אני. חינוך ראוי זה להתייחס בכבוד לאדם שעומד מולך, ולהתנהג אליו כאילו הוא אתה עצמך. לכולנו יש את הזכות ללמוד, אבל מאנשים כמוני לוקחים אותה בכוח. הלוואי ולא היו מגדירים אותי בצורה אוטומטית כמוגבלת שכלית, ופשוט היו מלמדים אותי – גם אם לא היו רואים מיד תוצאות בשטח.

אני מתפללת שלא יהרסו את החיים לתלמידים נוספים כמוני, כי השיקום הוא ארוך ובגיל מבוגר קשה להתרגל ללמידה במסגרת אמיתית.

מערכת שווים כוללת כ-12 כותבים, כמעט כולם אנשים עם מוגבלויות. כל עבודתה מוקדשת לסיקור חייהם של אנשים עם מוגבלות בישראל.

כתבות אחרונות